הילדים שלנו עלולים לחיות עשר שנים פחות בממוצע מאיתנו. זו הצעקה שמסתובבת אצלי בראש. העובדה המפחידה הזו חייבת לגרום לכולנו לחשוב טוב יותר על אורח החיים שלנו. מגיפת ההשמנה הולכת ומתפשטת: כשלושים אחוז מהילדים בישראל מוגדרים כבעלי עודף משקל. כמחציתם מוגדרים בהגדרה רפואית של מחלה. ממש מחלה. לא כדאי לעטוף ולייפות את זה במילים יפות ועדינות: השמנה. בעוד שבעבר הייתה נטייה לחשוב שכדי לשמור על משקל תקין יש צורך להוריד את כמות השומן, הרי כיום יותר ויותר עבודות מראות, כי הורדת פחמימות הינה מפתח בשמירה על משקל תקין. כשאנחנו אומרים פחמימות אנחנו מתכוונים – סוכר!.

ילדינו צורכים סוכר בהיקף המסכן את בריאותם

קנה סוכר הוא המקור לסוכר בעולם. עדויות היסטוריות מראות, כי סוכר היה מוכר לאדם כבר לפני אלפי שנים. בתקופה הקולוניאלית נסחר הסוכר בצורה דומה לזהב ותבלינים יקרים אחרים. מחירו הגבוה גרם לכך שהיה בשימוש מועט, ובמיוחד בקרב אנשי האצולה ובעלי הממון. אבל איש אחד בשם קולומבוס שגילה את אמריקה בשנת 1492 גרם לשינוי גם בתחום הזה.

קנה הסוכר זקוק לאקלים חם כדי לגדול כפי שקיים באמריקה. ההבנה שלסוכר יש פוטנציאל כלכלי עצום והיכולת לגדל אותו בשטחים גדולים באמריקה, הביאו למשולש כלכלי ורב עוצמה חדש: סוכר באמריקה, עבדים מאפריקה, כסף מאירופה. כך נוצרה מציאות חדשה שבה ממזון יקר ערך הפך הסוכר לנפוץ בכל בית. יחד עם ההפצה שלו עלתה רמת השימוש. לפני כמאה ועשרים שנים הייתה הצריכה הממוצעת כארבע כפית ביום. כיום היא עומדת על שלושים וארבע כפיות סוכר ביום !

חשוב להבין שבין קנה הסוכר לסוכר הלבן יש מעט מאד במשותף. עיבוד הסוכר דורש חיתוך, מיצוי, אידוי וגיבוש הסוכר מתוך קנה הסוכר. בתהליך הזה מוסיפים לסוכר סיד כדי להפיק יותר חומר. בסיום ההפקה מתקבל חומר שאינו טבעי כלל. למעשה, סוכר הוא בין החומרים הבודדים בעולם שאין לו תאריך תפוגה. מדוע? כי יצורים חיים אינם יכולים להתקיים בו.

הגוף שלנו לא יודע להתמודד בצורה טובה עם הסוכר. הוא מעלה בצורה מהירה וגבוהה מאד את רמת הגלוקוזה (הסוכר שלנו בדם) ומפיל אותה מיד לאחר מכן. יש קשר ברור בין צריכת מזון עתיר סוכר לסוכרת. מכיוון שהלבלב שלנו שצריך לאזן את רמות הסוכר נמצא במצב של "שחיקה" כאשר מתמודד עם רמות גבוהות של סוכר בצריכה שלנו. הסוכר המעובד אינו מביא איתו שום חומר גלם בעל ערך לגוף שלנו. אין בו ויטמינים, מינרלים, או תכונות אחרות שעוזרות לילדים שלנו לגדול ולצמוח.

גם ילדים שאינם סובלים מהשמנה, ילדים רזים עם אכילה בררנית, שצורכים סוכר פוגעים בגופם, מאחר ומעט הקלוריות שנכנסות לגוף הן ריקות מערכים תזונתיים אמיתיים. יותר מכך, הסוכר גורם להתמכרות. הוא משפיע על אזורים במח שגורמים להנאה באופן שדומה מאד להשפעה של סמים. כמו כל התמכרות, ככל שאנו צורכים יותר, הגוף שלנו דורש יותר. כדי להגיע לאותה רמת הנאה, אנחנו צריכים להגדיל את הצריכה כל הזמן.

בכל מזון מעובד יש סוכר!

אין פלא שילד שמוקף בסוכרים לא ירצה לאכול ירקות. המתיקות של הגזר לא יכולה להתחרות בשום ממתק תעשייתי בעולם. אחת הבעיות הכי קשות בשינוי התזונה שלנו היא העובדה, שהסוכר נמצא בכל מזון שאנו קונים. בכל מזון. לא רק בחטיפים, ממתקים, שתייה ממותקת הברורים מאליהם. יש סוכר אפילו במוצרי המזון הבסיסיים ביותר. דוגמאות? בבקשה:
פרוסת לחם: 2-3 כפיות סוכר, פיתה: 4-6 כפיות סוכר, קטשופ: כפית סוכר אחת בכל כף קטשופ, שוקו: עד 5 כפיות סוכר, יוגורט עם פרי: 3-5 כפיות סוכר, פחית מיץ: 7 כפיות סוכר, קורנפלקס: 5-7 כפיות סוכר למנה לא גדולה, חטיף בריאות: 3 כפיות סוכר. וכך גם בכל מוצר מעובד שתקנו. כל מוצר. כולל שניצל, נקניקיות, פסטרמה, מיונז, רוטב לסלט, כל סלט קנוי, רוטב סויה, מלפפון חמוץ, צ'יפס ועוד.

למשל, ילד שהולך לבית הספר עם כריך ובו שתי פרוסות לחם לבן (5 כפיות סוכר) קטשופ (1 כפית) שתי פרוסות פסטרמה (2 כפיות) ומלפפון חמוץ (כפית סוכר) יגיע בקלות ל 9 כפיות סוכר. אם ישתה גם בקבוק מיץ או שוקו יכול להכפיל את הכמות. כדאי לדעת שלפי ההנחיות של האיגוד האמריקאי לרפואה בילדים מומלץ שלא לצרוך יותר מ 6 כפיות סוכר במשך יום שלם! מתחת לגיל שנתיים לא מומלצת תזונה עם סוכר בכלל.

כדאי להיזהר ממוצרים שמתחפשים לחומר אחר אבל הם בעצם סוכר, ובהם: סירופ תריס, דקסטרוז, מולסה, מלטוז ועוד. לא מומלץ לצרוך, במיוחד לא לילדים, תחליפי סוכר, מאחר והם בעלי ערך קלורי גבוהה, יכולים להגביר סיכון לסוכרת, וחלקם בעלי תופעות לוואי מסוכנות. בדיוק כאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה.

אורח חיים בריא כדוגמה אישית ולא כעונש

אורח חיים בריא אינו עונש. אנחנו לא מציגים לילד שסובל מהשמנה, שהוא נענש על כך שהשמין באכילת אוכל בריא ומגעיל. הגישה שונה לגמרי. המשפחה כולה צריכה לאמץ לעצמה אורח חיים בריא שכולל תזונה בריאה יותר מתוך דאגה לבריאות. לא בגלל שאחד הילדים השמין. ההתמודדות עם הבעיה כרוכה בלא מעט בעיות רגשיות, אין מקום להוסיף לזה לחץ משפחתי ותחושת אשמה. הורים רבים מפחדים מההשפעה של שיחה על השמנה עם ילדים אצל רופא או דיאטנית. בעיניי זו טעות. ילדים בגיל צעיר מאד מבינים שיש השמנה. אנחנו צריכים לבוא ממקום של עזרה, הדרכה ואימוץ אורח חיים בריא, מתוך דאגה. לא מתוך מלחמה או מאבק. כפי שהיינו מתמודדים אם לילד שלנו היה אסטמה, מחלת עור או בעיית ראייה.

על ההורים לקבל החלטה, ולא לחכות שמשהו יקרה. מוציאים ממתקים, חטיפים ושתייה ממותקת מהתפריט היומיומי, ושומרים את זה לסוף שבוע, חגים ואירועים מיוחדים. גם אז בצורה מתונה. מפחיתים צריכה של מזון מעובד ותעשייתי. אוהבים סלט כרוב? תכינו בבית. רוצים שניצל לילד שחוזר מבית הספר. תכינו כמות גדולה תקפיאו ותוציאו שצריך. רוצים חטיף בריאות? תכינו בבית. רוצים נשנוש אחרי ארוחת ערב או בגינה, פרי או ירק הם תחליף מצוין. הילד רעב אחרי בית ספר? תנו לו יוגורט טבעי עם גרנולה שאתם הכנתם עם מעט דבש. תסתכלו על האריזות של מה שאתם קונים. אפשר היום לקנות לחם בלי סוכר, קורנפלקס בלי סוכר, יוגורט בלי סוכר.

אחרי שהחלטנו שמשנים ושינינו את האוכל שיש לנו בבית זה הזמן לדוגמא אישית. במקום עוד מנת פחמימות בערב תכינו סלט גדול. רוצים משהו חם בערב? סיר מרק ירקות יכול לתת מענה מצויין לכל השבוע. תאכלו יחד עם הילדים והציעו מגוון גדול של ירקות ככל שניתן. אל תתייאשו אם תהיה התנגדות וסירוב בהתחלה. חשיפה חוזרת, דוגמא אישית והגשה מעניינית יכולים לגרום לשינויים מפתיעים בהעדפות הילדים שלנו.