אנחנו, ההורים, נורא רוצים להיות מעורבים בחיים של הילדים שלנו. לדעת מה הם עשו ואיך עבר עליהם היום. כשאני שואלת את הילד שלי מה שלומך, מה קורה? הוא בדרך כלל עונה "הכול בסדר" או "כיף".

הרבה פעמים כשאני ממשיכה להתעניין ושואלת עוד שאלות, יש לי תחושה שאני מנדנדת. עבדתי במועדונית עם ילדים בכתה ג' ועניין אותי לדעת מה הילדים חושבים על השאלות של ההורים. אז יום אחד, תוך כדי הכנת חייזר מניירות צלופן שאלתי אותם:

"מה ההורים שואלים אתכם, כשהם אוספים אתכם מבית הספר"?

והם ענו את השאלות המוכרות: "איך עבר עליך היום? איך היה היום? מה עשית היום?"
"זהו?" שאלתי. והם המשיכו והוסיפו – "איך היה היום בהפסקה? היה משהו מיוחד?"
שמעתי בתשובות שלהם שהם גם קצת מקטרים, אז שאלתי – "אתם מעדיפים שהם לא ישאלו? שלא יתעניינו?"
אז שני אמרה שהיא מבינה שההורים שלה דואגים. "שהורים תמיד דואגים ומבלבלים את המוח".
אורי אמר שהוא אוהב ששואלים אותו, והוא רוצה שימשיכו.
גיא אמר שזה מנג'ס.
תום אמר שהם שואלים כל יום, "כאילו כל יום קורה משהו מיוחד".
ושאלתי "ומה אתם עונים? אתם מספרים להם מה למדתם? עם מי שיחקתם? אם משהו העליב אתכם?"
"לפעמים", נמרוד אמר.
"לפעמים אני בכלל לא עונה". אמר נבו
הרבה מהם אמרו שהם עונים – "בסדר".

"מה זה אומר בסדר?" שאלתי.
גיא אמר: "השאלה של ההורים מעצבנת! ואם לא עובר עלי משהו מיוחד היום?"
עמרי אמר: "אני רוצה שישאלו אותי איך היה היום וש"בסדר" יספיק להם. שלא ימשיכו עם השאלות, כמו מה למדת היום? יש שעורים? מה עשית?"
שאלתי אותו: "אתה לא רוצה לספר להם? אתה לא רוצה שהם ידעו מה עשית?"
ועמרי ענה – "למדתי! מה עשיתי?? קפצתי מהחלון בקומה השלישית???"
וכל הילדים צחקו.

שאלתי אותם: "אתם יודעים למה ההורים שואלים אתכם איך היה היום?"
"כן". אלה אמרה. "כי הם רוצים לדעת שלא קרה לנו שום דבר רע". ועדן הוסיפה, "הם שואלים כי זה שגרתי. כי זה רגיל".
אמיר אמר: "אמא שלי שואלת אותי מה עניינים? ואני עונה תפסיקי לשאול אותי כבר. לא עובר עלי כלום".
גיא אמר, "למה הם צריכים להתערב? זה בסדר שהם רוצים להיות מעורבים אבל הם שואלים את זה כל יום. זה ממש מחרפן."
ועידו קפץ ואמר "תשמעו איזה הורים נפלאים יש לי. הם לא שואלים אותי כלום. רק שואלים מה אני רוצה לאכול".
ונבו אמר "לפעמים אני בעולם שלי" ואני שאלתי, " ואז? למה אתה לא מספר מה קורה בעולם שלך?" והוא ענה "כי לא בא לי. זה סוד."