את הפוסט הזה תקראו תוך כדי הקשבה לסרטון הזה. זה לא מבית הספר שלי, אבל זאת דוגמה טובה לסדנת מוזיקה: תלמידים שמנגנים ונהנים.

בבית הספר שלי מתקיימת סדנת מוזיקה לתלמידי כיתות ו'. בתחילת השנה השכבה כולה מתכנסת בחדר המוזיקה והצוות האמנותי של בית הספר (מורה לאמנות, מורה לחינוך גופני ואני) מציג את רציונל הסדנה ומה עומד להתרחש בה במהלך השנה. מי שיבחר בסדנת המוזיקה לא חייב להגיע עם רקע קודם, אלא רק עם רצון טוב ונכונות ללמוד.

ללא מבחני קבלה

לאחר הבחירה החופשית של הילדים אנו יושבות ומרכיבות את הקבוצות. וכך, יום אחד בשבוע, תלמידי שכבת ו' זוכים לשעתיים של סדנת מוזיקה, אמנות ותנועה בתוך מערכת הלימודים הרשמית. זה דומה לבחירת מגמה בתיכון, רק במבנה מצומצם ומותאם לבית ספר יסודי, וללא מבחני קבלה. בתחום המוזיקה אני לא שמה את מרב המשקל על המבחנים, שהרי מה שאנו מנגנים זה החיים עצמם.

תלמידי הסדנה שלי, ילדים מוכשרים שאוהבים מוזיקה, לוקחים חלק במפגש שבועי, בו אנחנו מאזינים למוזיקה מסגנונות שונים ומנגנים על גיטרות וכלי הקשה מגוונים ביחד כלהקה. יש ילדים שמנגנים בכלי נגינה אחר הצהריים ומגיעים עם ידע קודם, ויש ילדים שמעולם לא ניגנו על כלי. אנחנו בוחרים ביחד שיר או קטע מוזיקלי ומתחילים לעבוד בקבוצה הגדולה, 25 ילדים בערך, וגם בקבוצות קטנות.

.
מה זה נותן להם?

"מה זה נותן להם?" שואל אותי בהתרסה אבא שפגש אותי במקרה בסוף היום. "הרי מוזיקאים הם לא יהיו כשיהיו גדולים – נכון?"
"אי אפשר לדעת" – אני עונה. " זאת בהחלט לא המטרה של הקבוצה, אבל אם זה יקרה בעתיד… זכינו."

אז מה באמת מקבלים הילדים הללו בשעתיים של הרכב מוזיקלי כחלק ממערכת הלימודים? ובכן, קודם כל הקשבה. על מנת לנגן בהרכב מוזיקלי חייבים להקשיב אחד לשני ולתת מקום אחד לשני. בצד ההתמקצעות של כל ילד באופן פרטני בכלי הנגינה שלו, התלמיד לומד להשתלב בקבוצה, לשתף פעולה ולהיות חלק מתוצר מוזיקלי מורכב ומעניין. בנוסף לכך, חינוך מוזיקלי במיטבו – למידת תווים, מקצבים ושיפור במיומנות הנגינה המתאפשר בקבוצה קטנה.

ההרכב המוזיקלי שלנו תורם לקהילת בית הספר ולקהילה מחוצה לו. ההרכב הולך ומתפתח במהלך השנה וכבר לאחר מספר חודשים ניתן להופיע בטקסים בבית הספר, בהופעות אחר הצהרים וכמובן לתרום למוסדות כגון בתי אבות בנגינה משותפת. הילדים שותפים לתהליך ארוך טווח שדורש הכנה, תרגול, משמעת עצמית ולמידה הדרגתית.

ומה עוד? הנאה צרופה, צחוקים ואווירה נהדרת. וכל זאת בתוך תוכנית הלימודים!!! (זה חוקי?…).

לכן לסיכום המלצתי היא – נגנו! נגנו בבית הספר, נגנו בבית אחר הצהרים, נגנו בקונסרבטוריון או בכל מסגרת אחרת שמאפשרת התפתחות ולמידה.