גיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר מאוד. אני זוכרת את עצמי מתהלכת בשלב מסוים בעולם בגיל    15-16 ושואלת מה קורה פה? חוויות הילדות משתנות בהדרגה, העיניים נפקחות לעולם ולכל קשת החוויות שיש בו. שאלות ותהיות רבות עולות לגבי פשר ומשמעות, לגבי יחסים בין בני אדם ולגבי הקשר אל העולם ואל העצמי המתהווה.

הטווח של גיל ההתבגרות הלך והתרחב, לכן חשוב להגדיר באיזה גיל מדובר. כיום מדובר על טווח די גדול, החל מגיל 11 לערך ועד גיל 21 לערך. בתוך התקופה הזו יש חלוקה חשובה של שלבים שונים, שבהם ההתייחסות ההורית, והקשר עם המתבגר, מקבלים אפיונים שונים. בחרתי להתמקד בשלב של עד גיל 16 לערך, ואציג ארבעה עקרונות ראשונים. אלו הן נקודות להתבוננות, שער לעבודת ההורה הפנימית עבורו ועבור ועם בתו או בנו המתבגרים.

1. גיל ההתבגרות הוא שלב של כאוס

שלב הכאוס מתבטא בתחום הפיזיולוגי, בבניית העצמות מחד ובכניסת ההורמונים לפעילות חדשה בכל הקשור למיניות שמתעוררת ומבלבלת, מאידך. הדברים מקבלים ביטוי בתחום הנפשי-רגשי. הדברים הם לא מה שהם היו. העולם שנחווה בילדות משתנה למול עיניהם, הוריהם הם בני אדם לא-מושלמים, הם רואים יותר ויותר את החולשות ואת הקשיים, והדבר הזה מערער את כל מה שהם חוו עד כה בעולם הילדות. יש הרבה אכזבה, בלבול וחוסר אונים. זה מתבטא גם בתחום הרוחני, כפי שאפרט בהמשך.

2. בהדרגה מתחיל חיפוש אחר זהות, ואחר אמת

מתבגרים גדלים כיום במסרים מצד המבוגרים, שאומרים להם "הכל אישי", "הכל סובייקטיבי", "אין אמת אחת", וזה מערער אותם. זאת משום שבתוך תוכם הם יודעים שיש גם אמת אובייקטיבית יותר, הגם שאין גישה (קלה) אליה. הם עדיין לא שכחו זאת. עולות לפיכך שאלות של משמעות, שאלות על העולם.

זאת משום שכוחות הרוח עדיין פעילים בהם, הם יודעים שהאדם הוא הרבה יותר ממה שרואים, שיש תמיד תנועה והתפתחות, זה משהו שחי בתוכם גם אם לא מודעים לו ולא מתמללים אותו. אגב, זה חי בכולנו, אך כמבוגרים ניתן לשכוח זאת בקלות, והם עדיין יודעים זאת בתוכם!

3. יכולות גדלות ואחריות גדלה

בהדרגה, מטבע הדברים, הצעירים מתפתחים ויכולים לעשות דברים שקודם הם לא יכלו לעשותם. הם מבינים יותר דברים, וזה מקנה להם יותר חופש. על כן, על המבוגר לשמור על האיזון של חופש ואחריות. היכולת החדשה לדבר אחרת, לעשות דברים חדשים, לחוות יותר עצמאות וכדומה – חייבת להתלוות כעת עם הגדלת האחריות. אין חופש בלי אחריות. כך, אחריות כלפי האחר, אחריות בשותפות בתחזוקת הבית וכדומה.

4. סמכות בתוך מאבקי כוח וויכוחים

אין טעם להיאבק, זה לא יעזור. בגלל התהליך העמוק שהם עוברים, הם יבדקו את הגבולות, יתנגדו, ישללו הרבה דברים, יסרבו, יתבדלו ויבקרו. הסמכות כעת לא תבוא בזכות זה שהמבוגר יותר גדול פיזית או יותר מבין וחכם ונותן פקודות, כפי שהיה בילדותם. משום שגם הם גדלים פיזית, וגם הם לומדים וצוברים ידע בדברים שהמבוגר לא תמיד יודע. הסמכות תבוא כעת מתוך הבנה שכל ההתנגדות, השלילה והוויכוחים אינם נגד ההורה ואינם נגד המבוגר!! המתבגר מבקש כאן שיחה כנה, הוא מחפש את המבוגר היציב ללמוד ממנו, את המבוגר שיכול לתת לו ערכים ראויים להתמודדות בחיים ולהיות חברותי עם אחרים.

הוא מחפש מישהו לשאת עיניו אליו, ממקום חדש כאמור. להתווכח על מה נכון ומה לא, במקום שיח של התעניינות בחוויה שעוברת על המתבגרים, משדר חוויה של "אני לא איתך". זה כואב. כואב מאוד. וזה סוגר את המתבגרים. המודעות לכך יכולה לפתוח פתח לכינון קשר משמעותי וערכי, המשאיר את הדרך פתוחה עבור המתבגר להמשך עתידו.

בפוסט ההמשך (כאן), אציג שש עקרונות נוספים בעלי משמעות לגיל ההתבגרות (11 עד 16).