נושא המסכים עולה לא מעט לדיון ציבורי. כמות החשיפה של ילדינו הולכת וגדלה, ואיתה ההשפעות הלא מיטיבות. יחד עם אלו עולים קולות שמדגישים את הערך החינוכי והלימודי של המסכים בשלל צורותיהם. האמנם?

קצב החיים שלנו השתנה. החיים המודרניים הביאו איתם שינוי מהרגע הראשון שבו תינוק נולד לעולם. בעוד שלפני מאה שנים הדבר הכי מהיר שתינוק היה יכול לראות זה את העולם סביבו בקצב של עגלה עם סוסה, היום כבר בגיל שלושה ימים הוא יסע ברכב במהירות של 100 קילומטר לשעה, רמזורים יהבהבו למול עיניו, ועל פניו ירצדו שלטי פרסומת כמעט בכל פינה. עודף הגירויים והמהירות שלהם מהווים עומס עצום לילדים הקטנים שלנו וגובים את המחיר שלהם. בדיוק כפי שהמסכים עושים.

התפתחות המוח

דימיטרי כריסטקיס, אבא, רופא ילדים וחוקר מציג בהרצאה שלו בTED את המחקר שעשה על ילדים ומדיה. בהרצאה הוא מספר, כי מח התינוק משלש את משקלו בין זמן הלידה לגיל שנתיים. אבל מה שבאמת קורה שם זה הקשרים והחיבורים הנוצרים בין תאי המוח. תא היסוד של המח נקרא נוירון. קשר בין נוירונים נקרא סינפסה. בשלוש שנים הראשונות לחיים הולכות ונוצרות סינפסות רבות בין אותן נוירונים. והם אלו שהופכים איזור שקיים רק אנטומית לאיזור פעיל באופן ממשי. אותם נוירונים שלא יצרו סינפסות לשכניהם יתנוונו כבר בגיל הנעורים.

בעוד שכמות הנוירונים שאנו נולדים איתה היא קבועה, כמות הסינפסות (הקשרים) משתנית, ותלויה בחשיפה שלנו. למעשה, הסינפסות הן המפתח לאישיות שלנו. שיא יצירת הסינפסות קורה בגיל 3 שנים, ומכך המשמעות של ההתפתחות המוחית בשנים הראשונות לחיים.
איך נוצרות סינפסות? באמצעות החושים שלנו. כאשר תינוק לומד את המילה כדור ונחשף לכדור, כל חושיו מספקים לו מידע. הוא טועם את הכדור, מריח אותו, שומע אותו בנפילתו, עוקב אחרי המעוף שלו, מרגיש את מרקמו, לומד למצוא את האיזון הנחוץ כדי להחזיקו ואיזה כח להפעיל עליו כדי שינהג כפי שהוא רוצה. כך נוצרות אלפי ואולי מליוני סינפסות במוח שלנו סביב המילה כדור.

פעילויות כמו שירה, ציור, פיסול או נגינה, מפתחות אזורים שונים במוחנו. אזורים מוטוריים, רגשיים ושפתיים. אותם קשרים שנוצרו בשלוש שנים הראשונות, יישארו לכל החיים.

.
אבל כאמור העולם שלנו השתנה. תינוקות וילדים רבים עושים את ההכרות הראשונה שלהם עם העולם שלנו דרך המסך. למעשה, הם מבלים שעות רבות מול המסכים השונים מגיל צעיר מאד. חשיפה ממוצעת היום היא כבר בגיל חודשים, לעומת גיל שנתיים לפני דור. ילדים מגיל צעיר מבלים חמש שעות בממוצע מול מסכים. למעשה, אחרי שינה זו הפעילות שבה הילדים שלנו מבלים הכי הרבה במשך שעות הערות שלהם. ילד ממוצע עד גיל שמונה עשרה יבלה יותר שעות מול מסכים מאשר יבלה בבית הספר.

סביבה מזניחה מול סביבה בריאה

אנחנו יודעים שהזנחה בגיל צעיר פוגעת בהתפתחות המוחית של תינוקות וילדים. עבודות מחקר על בתי יתומים באירופה הראו שמח של ילד שגדל בבית יתומים קטן משמעותית מזה של ילד שגדל בסביבה בריאה. אבל לא רק גודל המח. בדיקות מתקדמות יותר שיכולות להראות תפקודים של אזורים מוחיים, מראות בבירור כיצד אזוריים שלמים במח של ילד שגדל בסביבה מזניחה פשוט אינם מתפקדים. סינפסות, זוכרים?

מהי סביבה בריאה? סביבה שמעניקה חום, אהבה, מענה לצרכים, שרה שירים, משחקת ומדברת. נשמע פשוט נכון? ד"ר דימיטרי כריסטקיס בחן את ההשפעה של חשיפה למסכים בגיל צעיר. השאלה שעניינה אותו היא האם עודף חשיפה למסכים, יכולה גם היא לגרום לפגיעה בהתפתחות של ילדינו.

במחקרו הוא מדגים כיצד חשיפה למסכים מעלה את שיעור הפרעות קשב וריכוז. ככל שהחשיפה ממושכת יותר, כך ההשפעה גדולה יותר. תכנים "תזזיתיים" מעלים את הסיכון ב- 60 אחוזים, ותכנים אלימים מעלים את הסיכון ב- 110 אחוזים. באמצעות עכברי מעבדה שנחשפו למעין טלוויזיה בילדותם הוא הדגים, כי חשיפה למסכים גרמה להם להתנהגות מסוכנת ופגעה ביכולת הלמידה והזיכרון שלהם.

במחקר שלו הוא גם הראה, כי חשיפה לפעילויות כמו שירה, טיול או קריאה מורידה את הסיכון להפרעות קשב וריכוז ב- 30 אחוזים. כמו כן, משחק פשוט בקוביות משפר כישורים שפתיים.

השפעות נוספות של החשיפה למסכים

אנחנו יודעים שחשיפה ממושכת למסכים גורמת להשפעות נוספות. חשיפה ממושכת למסכים מעלה את שיעור ההשמנה. זאת בשל החשיפה לפרסומות המשנות את ההעדפות שלנו במזון. בגלל שמנגנון השובע שלנו משתבש בעת אכילה מול טלויזיה, בגלל שאנחנו לא זוכרים מה וכמה אכלנו, ואוכלים אחרי צפייה מול טלויזיה, ובגלל שאנחנו לא זזים. עודף פעילות "ישיבני" מוריד את הסיכוי שנבצע פעילות גופנית משמעותית.

חשיפה לטלויזיה מעוותת את התפיסה שלנו לגבי דימוי הגוף הנכון, ומעלה את הסיכון להפרעות אכילה. חשיפה למסכים גורמת לבעיות ראייה ובעיות בקריאה. מחקרים הראו, כי זיכרון והישגים לימודיים נפגעים בחשיפה ממושכת.

חשיפה ממושכת גורמת להפרעות שינה מסוגים שונים. זמן השינה של הנוער קצר היום בשעתיים לעומת זמן השינה לפני עידן המסכים. חשיפה ממושכת גורמת לפגיעה באיזון הורמונלי כולל של הורמון מלטונין, שמכניס את הגוף לשינה בשעות הערב. טלויזיה או מחשב בחדר מעצימים את כל ההשפעות, במיוחד על שינה.

ישנו קשר ברור ומובהק בין חשיפה לתכנים אלימים לבין התנהגות אלימה. תכנים אלימים נמצאים בכל משחקי הוידאו כמעט וגם במוסיקה עדכנית. אלימות במשחקי הוידאו מתקבלת כמשהו מצחיק, חסר משמעות ולעתים מלווה בהילה של גבורה. גרועים במיוחד הם ה first person shooter, משחקים פופולריים במיוחד בהם הגיבור יורה, בכל מה שזז בערך.

כמעט מחצית מהילדים מעל גיל עשר נחשפו לתוכן פורנוגרפי באינטרנט. חשיפה לתכנים מיניים בגיל צעיר גורמת לעיוות בתפיסת מין, גורמת ליותר מחלות מין, הריונות לא רצויים, ומעלה את שיעור המטרידים מינית.

עבודה מרתקת בתחום התפתחות השפה הראתה, שכאשר אנחנו נמצאים ליד פעוט אנחנו מדברים איתו בממוצע 940 מילים בשעה. כאשר אותו פעוט יראה טלויזיה, כמות המילים תצנח ל170 בלבד! פחות דיבורים, פחות רכישת שפה…