מאמר נלווה לאימון בגבולות והסברה – בני נוער שותים 

הורים לילדים מתבגרים מתמודדים עם צריכת אלכוהול מצדם, כבילוי חברתי מקובל של בני הנוער. ההורים חוששים לשלומם ובריאותם של הילדים, שלוקחים על עצמם סיכונים בלתי מבוקרים, וכן מתלבטים כיצד לחנך את הילדים ליתר שליטה ואחריות.

החשש הזה מתעצם כי למעשה, אין לנו שליטה ישירה על מה שהם עושים. בעוד הצבת גבולות לילדים צעירים נעשית (גם) על ידי דרישה תקיפה, נחישות ויציבות, הרי שהצבת גבולות לילדים מתבגרים צריכה לכלול מרכיב של הדרכה והסברה.

המעורבות בחיי המתבגרים היא אחרת

 הצבת גבולות לילדים אינה דבר פשוט, והוא הולך ונעשה מורכב ככל שהילדים מתבגרים. הסיבה לכך נעוצה בתהליך טבעי של הבשלתם והפיכתם לאנשים בוגרים ועצמאים. אנחנו פחות שעות איתם, הם פחות תלויים בנו, קבוצת החברים מעניינת אותם הרבה יותר מאשר המשפחה. כמו כן, הם עוברים שינויים פיזיולוגיים שמשפיעים על מצב רוחם. בהמשך לשינויים אלו, עלינו ללמוד להעביר להם מסרים בצורה קצת אחרת. בחיפוש אחר הדרך האחרת, צריך לקחת בחשבון את השליטה המוגבלת שלנו במה שהם עושים, ולהקפיד שערוץ התקשורת איתם יישאר פתוח.

מה אפשר לעשות?

הנה שלושה דברים שניתן לעשות כדי להגביר את המעורבות שלנו, בשאיפה לצמצם את ההתנהגות הסיכונית של בני נוער:

לפני שהילד יוצא לבלות – לנקוט עמדה שתהדהד לילד

חברה סיפרה לי שלפני שהבן שלה (16) יוצא, היא אומרת לו בצורה חד משמעית: "אם אתה שותה, אז רק בירות! אני לא מרשה לך לגעת בוודקה וטקילות ובשאר הזבל שמסתובב בחוץ!". הבן מהנהן על מנת לרצות אותה. לשניהם ברור שהערב ככל הנראה לא יסתיים בבירות. אבל מבחינתה, עצם האמירה, המעורבות, נקיטת העמדה ואמירת הדעה שלה עושה את העבודה. היא מסבירה: אני נמצאת בתודעה שלו גם בשנייה שהוא שותה את השוט ואני בטוחה שזה ממתן את ההתנהגות שלו. היא מוסיפה: "אם הוא ישתה שלושה שוטים ולא עשרה בזכות האזהרות שלי, הרווחנו – גם הוא וגם אני". אני מדמיינת מן מלאך  קטן שיושב לו על הכתף ומזכיר לו את מה שאמא אמרה לו בבית.

במהלך הבילוי – להתנדב להיות הורה מסיע וכדומה

דרך נוספת שאפשר לנקוט בה, במטרה להגדיל את המעורבות שלנו, היא להתנדב לקחת או להחזיר את המתבגרים ממקומות הבילוי שלהם. כך אולי נוכל ללמוד ולהכיר את הרגלי השתייה שלהם ושל חבריהם ולהסביר על הסכנות שקיימות בשתייה מופרזת, ועל ההשלכות הפיזיולוגיות וההתנהגותיות שיכולות להופיע כתוצאה מכך.

לאחר הבילוי – להתעניין, גם אם מקבלים תשובות מתחמקות

 גם אם לא אנחנו החזרנו, אפשר לקום לקראתם כשהם חוזרים בשעות הקטנות של הלילה ולראות מה מצבם. אפשר להתקרב, לתת נשיקה או חיבוק, להריח ולשאול – "שתית?". לא חייבים לקבל תשובה, חשוב יותר להפגין מעורבות, בלי לכעוס ובלי להוכיח.  למחרת אפשר גם לדבר על מה שהיה אתמול ולחזור ולנקוט בעמדה שלנו.

לסיכום, עצם קיום השיח סביב הנושא מוציא לעיתים את העוקץ, מפרק את האיסור הבלתי מדובר ולעיתים הוא-הוא שממתן את ההתנהגות. כשהדברים מאוד אסורים, מוקצים ובלתי מדוברים, באופן טבעי הם מושכים יותר את הסקרנות – בעיקר בקרב בני נוער שאוהבים לבדוק ולבחון גבולות ואיסורים ולהתנסות בחוויות "מסוכנות".

אמונים מומלצים: אימון ביציבות / אימון בהכלה

אנחנו כאן גם כשהם נופלים

תגובות כגון איומים, עונשים והתנהלות נוקשה ייתכן והם משרתים אותנו ההורים, ונותנים לנו את התחושה שאנחנו שולטים בעניינים ונותנים את הטון. אבל לרב, בני הנוער יותר מתוחכמים מאיתנו וימצאו דרכים יצירתיות לעקוף את האיסורים והעונשים שלנו. בנוסף, הנוקשות עלולה   להרחיק אותם מאיתנו ולא לשתף במה שעובר עליהם. אם נשכיל לדבר על הנושאים, מביכים ככל שיהיו, מאתגרים וקשים, קרוב לוודאי שהמתח יתמסמס או לפחות יפחת. עלינו להבין את התפקיד ההורי שלנו שמשנה פנים בגיל ההתבגרות. אנחנו הופכים למדריכים, מסבירים, מעין מורי דרך עבור ילדינו המתבגרים. לכן, חשוב שנדריך אותם ונדבר איתם על דרכי התנהגות אפשריות בסיטואציות חברתיות שונות, נבחן איתם האם וכיצד ניתן לעמוד אל מול הלחץ החברתי המופעל עליהם. גם אם נדמה לנו שאנחנו לא מעניינים אותם ואלו המסרים שאנחנו מקבלים מהם, אנחנו עדיין (ברב המקרים) חשובים מאוד עבורם, לעמדותינו משקל רב, דעתנו חשובה להם מאוד – חשוב לזכור את זה ולא להיעלב מתגובות שלהם שמנסות "לנפנף" אותנו.

והחשוב מכל (לפחות לדעתי) הוא שנצליח להעביר להם את התחושה שאנחנו עוגן בשבילם. גם אם לא עמדו בפיתוי ונסחפו, שיידעו שאנחנו כתובת לעזור להם ולהיות לצידם גם באמצע הלילה כשהם או חבריהם שתו כוסית אחת יותר מדי…