מהי הסביבה הראשונית, הטבעית והמיטבית לילד? – המשפחה.
במשפחה אין אחידות גילאית. וטוב שכך. היינו יכולים לדמיין התנהלות משפחה כשכולם באותו גיל חוץ מההורים? במשפחה "רגילה" יש ילדים שונים בגילאים שונים. ההורים גם הם לא תמיד בדיוק באותו גיל. אם יש סבים וסבתות בסביבה, אז מה טוב.

היתרונות של סביבה רב גילאית

וויסות: ילדים בגילאים שונים יכולים להכיל ולדחות סיפוקים ברמות שונות, כך שהצרכים של כולם יכולים לקבל ביטוי ומענה.
למשל, כאשר מגיעים לארוחה רעבים, הסדר הטבעי הוא שההורים מתפנים תחילה לפעוט בן השנה וחצי, שכדאי שיאכל ויצנח לשנת הצהריים שלו. בזמן הזה ההורים משוחחים עם "הגדול" בן הארבע, ומתייחסים לחוויה שלו – הכורח להתאפק, והתנסות במיומנויות הקשורות בכך. "הקטן" קולט את ההערכה והמשמעות שההורים מעניקים להיבט הזה. באופן זה, הוא לומד מתוך דוגמה אישית וחיה, במסגרת תומכת של אהבה, ואחרי שצרכיו המידיים נענים. למידה מתרחשת במיטבה ראשית כשהצרכים נענים (ועל כך ארחיב בפוסט נפרד).

.
למידה משמעותית: כאשר "הקטן" לומד על ידי חיקוי והערצה (ואהבה), ו"הגדול" לומד על ידי הידע שלו עצמו וארגונו לשם מסירה.
למשל, כשילד צעיר מצטרף לצפות בהערצה במשחק של ילד בוגר ממנו, נאמר בקוביות. הרבה פעמים נראה שמתפתחת דינמיקה של שתיקה בהתחלה, ואז הצעיר יתחיל להגיב על המתרחש והבוגר יחזק את המעורבות הזו. לאט לאט, יתכן שהצעיר יתחיל לשאול שאלות מפורשות או מובלעות, והבוגר יסביר ויתאר לו את מה שהוא עושה. בתיאור, הסבר והגדרה אלה טמון ערך רב עבור הבוגר. יתכן שעד אז הבין באופן אינטואיטיבי את מה שהוא נוהג לעשות, מתוך חוויה של זרימה עם תנועת החיים במשחקו. אבל עכשיו, לנוכח השאלות של אחיו, הוא נדרש להתבוננות שונה על המשחק והחקירה.
התבוננות זו מעניקה רובד נוסף של הבנה ומעגנת את הידע שלו בצורה חדשה ומושכלת יותר, שמאפשרות המשך שכלול. תוך כדי כך, החוויה עבורו היא חוויה של אהבה, נתינת דוגמה אישית בתור "גדול" והטרוגניות בתפקיד שלו במארג המשפחתי. הוא לפעמים "קטן" (לרוב, אולי) אבל לפעמים זוכה להיות בתפקיד אחר. הגמישות הזו בתפקודיו והתנועה ביניהם הם מתנות כשלעצמן.

ייחודיות: ניתן להתרגש מכל צעד ראשון, כל מילה ראשונה וכל תובנה חדשה עבור כל ילד, גם אם קודמו בגיל עשה זאת באופן דומה כמה שנים לפניו. כל ציור הוא ייחודי, ואין אפשרות להסתכל ולראות "מה מצייר הילד לידי". השאלה הזאת היא לא רלוונטית. משום שלילדים בגילאים שונים רמת ציור שונה ועולם דימויים שונה. אין השוואה ואין תחרות, גם לא סמויה.

הפחתת אגרסיות: ילדים, בדרך כלל, הם יותר רכים ומבינים כלפי ילדים צעירים מהם. הצעירים, מנגד, מכבדים סמכות טבעית כמסגרת רגשית תומכת ונעימה.
למשל, ילד בן עשר יכול להתעצבן עד דמעות מילד הקרוב לו בגיל, אבל ינהג באופן חומל ואף אולי משועשע מהתנהגות דומה של פעוט. על ידי התנסות בהתנהגויות הללו של עצמו: רכות, חמלה, הבנה וגמישות, הוא מכיר בעצמו את היכולות הללו ויוכל להרחיב את השימוש בהן גם להזדמנויות יותר מאתגרות.

ובעצם,
בשום מסגרת עד כניסה לגן ואחרי תיכון אנחנו לא מבלים במסגרת חד גילית – במשפחה, בצבא, באוניברסיטה, במקומות העבודה, בבתי חולים, בנופשים…. בכל המקומות האלה, אנו פוגשות גם אנשים יותר מבוגרים מאיתנו וגם יותר צעירים.
אז למה נראה לנו מתאים שתהליכי למידה יתבצעו במסגרת מעוקרת שונות גילאית?
אולי זה יותר נוח, יותר יעיל…
אבל למה יעיל? מהי המטרה?

כשיש מפגשים בין משפחות בחינוך הביתי, הרבה פעמים רואים שנוצרים קשרים ואינטראקציות דווקא בין ילדים בגילאים שונים. אפילו אם לשתי משפחות ישנם ילדים בגילאים מקבילים, הרבה פעמים הקשר יווצר בהצלבה בין צעיר ממשפחה אחת לבוגר יותר במשפחה השנייה והפוך.
למה זה?
אולי מהסיבות שתיארתי, ואולי מעוד סיבות.
מזמינה אתכן להסתכל סביב ולהתבונן על האספקט הזה של רב\חד גילאי בהקשרים משפחתיים, חברתיים או עסקיים אצלכם, ואולי לכתוב חזרה…
ימים נעימים,
לילך