מכתב לביתי שעולה לכיתה יב'

הראשון לספטמבר.
הראשון לספטמבר האחרון. זה השניים עשר.
זה שכל-כך חיכית לו.

היום בו עלית לכיתה א׳…
איזה יום מרגש זה היה.
נכנסנו בשער בית הספר, אבא, אמא וילדה קטנה עם תיק ורוד גדול.
את כל-כך התרגשת ואני ואבא הזלנו דמעות של אושר.
איך הקטנה שלנו גדלה.

זה לקח לך בדיוק כמה חודשים להבין ששם אין ארגז חול ויש תלבושת אחידה. שהחוקים השתנו וכך יהיה מעתה ועד עוד שתיים עשרה שנים.

ילדתי, עכשיו את מתחילה את השנה האחרונה שלך בבית-הספר.
בתום שנת הלימודים שתגיע ייסגר וייחתם פרק זה בחייך ותפני לפרק חדש.
בשנה הקרובה תסיימי את כל בחינות הבגרות. אלה שבגללן, ולעתים בזכותן, את משננת ולומדת ואוגרת ומתאמצת לזכור את כל החומר הלימודי, שאותו תרוקני לתוך דפים, דפים של מבחנים.
החומר הלימודי הזה שאת חלקו תזכרי טוב טוב ותשאפי להמשיך לעשות בו שימוש הלאה.
זה שמעניין, מסקרן ומרתק אותך.
ולצידו החומר הלימודי שיצא אל דפי המבחנים ויישאר שם.

אהובה שלי, אני מאחלת לך ששנת הלימודים האחרונה בבית הספר תעבור עלייך בחדוות למידה, בקלות יחסית ובחיוך, ותותיר אחריה זיכרונות נהדרים.
עוד מעט, עוד קצת…
אוהבת אותך לנצח נצחים,
אמא.