במאמרים הקודמים בנושא המסכים תיארתי את פגיעתה של סביבת המסכים (כאן), ואת נקודת המבט האנתרופוסופית (כאן) לגבי ילדים וחשיפה למסכים. אם נצא לרגע מהעולם האנתרופוסופי, ואחרי שכולנו הבנו שהחשיפה המוקדמת והמוגזמת למסכים לא עושה לנו טוב, נותרת השאלה: איך נוכל להוריד את שעות המסך? הילדים כבר רגילים, ולמי יש כח לעוד מלחמה?

להימנע ממסכים עד גיל שנתיים

כמו שאומרים, צריך לדעת לבחור את המלחמות שלך, אבל זו מלחמה צודקת!
אי אפשר להתעלם מהמסכים או להתנהג כאילו אינם קיימים! צריך להתייחס אל הצפייה במסכים כאל פעילות כמו כל פעילות בשגרת היומיום. לתת לה את המקום שלה, בגבולות שאנחנו חושבים שמתאימים.

מסמך הנחיות של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים שמבוסס על המלצות של האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים מדגיש, כי צריך להימנע מחשיפה למסכים מתחת לגיל שנתיים!!
כל סוגי המסכים, לכל סוגי הילדים!

משחק משותף הוא בעל ערך גבוה יותר להתפתחות המוחית בהשוואה לחשיפה למסך. אם ההורה אינו מסוגל לשחק עם הילד, הילד צריך לקבל זמן משחק עצמאי. אפילו בגיל ארבעה חודשים, משחק עצמאי מאפשר לילד לפתח חשיבה בצורה יצירתית, לפתור בעיות ולהשלים משימות עם התערבות מינימאלית של הורה. כדאי ללמוד כיצד לתת לילד להעסיק את עצמו כאשר ההורים עסוקים אך נמצאים בקרבת מקום.

לצמצם החשיפה למסכים מעל גיל שנתיים

ירחון "אדם עולם", הירחון של האנתרופסופיה בישראל, מציע מספר עצות מעשיות להתמודדות עם הנושא. ביניהן:

1. דוגמא אישית– אלברט שוויצר אמר "דוגמא אישית היא לא מקור ההשפעה העיקרי על אחרים – היא המקור הבלעדי". אם אנחנו נשים את המכשירים הסלולריים שלנו בצד, לא נתעסק עם קבוצות הווטסאפ ולא נחטט בקרבי הפייסבוק, וממש נהייה עם הילדים שלנו כשאנחנו ביחד בבית, נוכל לדרוש מהם לצמצם את זמן המסך שלהם.

2. להוציא את הטלפון והמחשב מהחדר.

3. אם אין ברירה והילד חייב טלפון, קנו לו טלפון לא חכם.

4. קבעו גבולות ברורים לגבי השימוש בטלפון ועמדו בהם. היו עקביים וסמכותיים. חשוב להסביר את ההיגיון מאחורי ההחלטה. גם אם באותו רגע לא תהיה קבלה של ההסבר, לאורך זמן, המסר  מחלחל ויוצר הבנה עמוקה יותר.

5. לא ככלי מיקוח או כלי לשכר ועונש. קבעו את משך החשיפה ודאגו שזה לא חורג מהמזמן שהקצבתם.

6. לא בזמן אוכל, לא לפני שינה או כאמצעי הרדמות. בנוסף, לא לפני מטלות כמו שיעורי בית.

7. נסו שהצפייה תהיה משותפת. גם לשם הבילוי, גם לשם שמירה על תכנים מתאימים וגם כדי להתאים ולתווך את מה שרואים לחיים האמיתיים.

8. תנו לילד לבחור את התכנים בהתאם לגילו. חשוב שהתוכן יהיה מותאם גיל, להעדיף תוכניות שהקצב שלהן וקצב החלפת התמונות איטי יותר.

אני יכול להוסיף, מנקודת המבט הרפואית, שאם צופים בטלויזיה, שיהיה זה לפחות ממרחק של מטר ועשרים, ומסכי מחשב ממרחק של חצי מטר. יש לדאוג לכך שתהיה תאורה סביב המסכים, כדי להוריד למינימום את הפגיעה בעיניים שלנו. וראו כאן המלצות לגבי משך השימוש המומלץ במסכים בכל גיל.

פעילות מחוץ לבית לשם איזון

אחרי שהבנו שחשוב להוריד את זמן המסכים, אחרי שנאבקנו לשמור על הגבולות שקבענו, ודרשנו מהילדים שלנו להיפרד מהטלפון אהוב ליבם לפני השינה, תורנו לתת מענה לחלל שנוצר. אנחנו צריכים לספק אלטרנטיבה. ובינינו זה לא תמיד כל כך קל… אבל לאורך זמן מתגמל. אם זמן המסך יהפוך לזמן של בילוי משפחתי אמיתי כולנו נרוויח מזה.

אילו אלטרנטיבות?
בבית: קריאה, נגינה, פעילות יצירתית, משחקי דמיון עם צעצועים פשוטים, עבודות בית כמו כביסה, כלים, עבודה בגינה. כל אלה הם בעלי ערך חינוכי וגם מהווים בילוי משותף יחד.
בחוץ: יציאה לגן שעשועים, טיול רגלי, נסיעה באופניים, בילוי עם חברים.

מניסיון אישי עם ילדי, צמצום שעות המסך גורם לילדים שלנו למצוא עניין בדברים שלגמרי נשכחו בבית – לשחק אחד עם השני, לקרוא יותר להביע עניין בפעילויות יצירתיות. זה לא קל, אבל בהחלט משתלם!