שיתוף הילדים במטלות השוטפות בבית, מחזקת אצל הילדים את תחושת האחריות והמסוגלות, ובתוך כך גם את הקשר המשפחתי. נכון שהיעילות של המטלות עצמן מעט נפגמת – נדרש להן יותר זמן וגם יותר סבלנות, אבל הרווח החינוכי הוא עצום.

ניתן לתרגל זאת ולהתחיל בשיתוף באופן יזום וחלקי. ככל שנתמיד – ההרגל יהפוך לחלק מהשגרה. כדי להתחיל להניע את התהליך, תוכלו להיעזר באימון בנושא נחישות, וכן באימון העוסק בהרגלי השיחה במשפחה.

דוגמא שפגשתי בסופר

בפעם האחרונה שהייתי בסופר, נתקלתי במראה חביב ומלמד: אם ובנה, בן 8 להערכתי, צועדים יחד במעברי המוצרים ועושים קניות ביחד. זו כמובן לא הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בהורים וילדים שמעמיסים ודוחפים יחד עגלה בסופר, אבל משהו בדינאמיקה היה שונה, מעניין ומאיר עיניים. האם הפעילה את בנה בצורה ברורה והפכה את הקניות לחוויה מלמדת – היא ביקשה ממנו לאסוף מוצרים לעגלה, שאלה על ההבדלים בין המוצרים והשאירה אותו לעמוד בתור לגבינות, לבקש מהמוכר את המוצרים שרצו לקנות. מפעם לפעם היא עודדה אותו כשהיה זקוק לכך ועזרה לו כשנתקל בקושי. הבן נענה ושיתף פעולה ונראה היה שהוא נלהב בכל פעם שאמו הטילה עליו מטלה נוספת. כשהאם הכניסה מוצרים לעגלה, הוא הביע עניין בהם וביקש הסבר על מהותם.
זה היה מקסים לראות את סקרנותו של הילד והאמא השתמשה בהזדמנות ללמידה, עברה איתו על שמות המוצרים, ועל האותיות. אני יכולה להניח שמסע הקניות הזה, שנמשך עבורי חצי שעה, התארך אצלה לפחות בחצי שעה נוספת. יחד עם זאת, ניכר היה ששניהם שותפים למטרה מסוימת, ואעז ואומר – אפילו נהנים מכך.

אימונים מומלצים: אימון בשיחה / אימון באיפוק

הם בסך הכל ילדים

בעבר, הילדים היו שותפים למטלות היומיום, אבל היום, כשיש מדיח ומייבש, הורים רבים מעדיפים "לתקתק" את המטלות בעצמם ולא לשתף הילדים, במיוחד כשהם קטנים.  על העובדה שזה לוקח יותר זמן ומצריך יותר תשומת לב – אין ויכוח. אבל כדי שהילדים ייקחו חלק וישתתפו במטלות הבית והמשפחה, חשוב להנחיל את ההרגל עוד בעודם קטנים. קיימות הרבה סיבות לא לבקש מהם –  הם קטנים מדי, הם לא יכולים, הם לא יצליחו, ייקח פחות זמן לעשות את זה בעצמנו וכו'. חלק מהשיקולים הם נכונים, אבל – ילד שלא הורגל והתבקש לקחת חלק מגיל צעיר, ככל הנראה, לא יתעורר בגיל 14 וידיח כלים או יתלה כביסה מיוזמתו. כל עוד הילדים קטנים, זה פחות מפריע לנו, אבל המשפט "אני לא משרתת בבית הזה" או "איך גידלתי כאלו פרזיטים בבית?" כנראה יישמע בבתים שבהם הדרישה והשיתוף של הילדים במטלות היומיום יגיעו בשלב מאוחר.
הרעיון הוא להתייחס לפעולות יומיומיות כפעילות שאפשר לעשות יחד עם הילדים. למעשה, להתאמן בהסבת פעולות ומטלות שאנו עושים בעצמנו, לעשייה משותפת. העובדה שאנחנו עושים דברים יחד היא מהותית ותורמת ליחסי ההורים וילדים. יתרה מזאת, כמעט כל דבר שנרצה ללמד או לחנך את הילד, כדאי להתחיל לעשות זאת יחד איתו.

מה זה כבר ייתן להם?

 כולנו מכירים את התחושה הטובה הזו ששוטפת אותנו, כאשר אנחנו מרגישים מועילים ומוערכים. זה יכול להיות בעבודה, עם חברים ועם בני משפחה. את אותה התחושה חווים גם הילדים שלנו, כשהם תורמים ומועילים. ילדים מצטרפים לעולם כשהם חסרי אונים ונמצאים בעמדת נחיתות אובייקטיבית ובקשת עזרה תמידית מיום לידתם בשל חוסר יכולות, ידע ומיומנויות. בקשת עזרה מאדם מבוגר מעניקה להם תחושת כוח, חשיבות עצמית, הרגשת נחיצות ומשמעות אישית רבה. כשאנו מבקשים מהילד עזרה, אנו מתערבים בפועל במאזן הזה ומטים את הכף יותר ויותר לכיוון הצד החיובי של מאזן התחושות. אנו מציבים את הילד במקום של שווה, נחוץ, נזקק, תורם, מועיל וחשוב. חשוב לאפשר לילדים להרגיש את אותן תחושות, על ידי כך שהורים יבקשו מהם עזרה ויתייעצו איתם לגבי נושאים שונים, בהתאם לגילם וליכולתם.

יצירתיות היא שם המשחק

הנה דוגמא לכך שסוג הפעילות לא ממש משנה – ברוב המקרים ניתן לשתף את הילדים, לרתום אותם ולהפוך את המטלה לעשייה משותפת. כל מה שצריך לעשות הוא ליזום, לגלות מעט יצירתיות ולתכנן מראש. קחו בחשבון שזה כנראה ייקח  יותר זמן, וגם לא בטוח שזה יהיה בדיוק כמו בזמן שאתם עושים את הפעולות לבד.

אצלנו בבית עורכים קניות באינטרנט, אז "יצאנו" יחד לקניות. במשך שעה ערכנו את הרשימה – הקטנה (5) התרוצצה בבית ובדקה מה חסר (למרות שידעתי בדיוק מה אני צריכה) והתפקיד של הגדול (9) היה לכתוב ולהכין את הרשימה. לאחר מכן, ניגשנו לאתר והתחלנו לחפש את המוצרים. הראיתי להם שיש הבדלים במחירים ושיתפתי אותם בבחירה ובשיקולים של אילו מוצרים להוסיף לעגלה. הם היו שותפים פעילים ואפילו "רבו" על מי לוחץ על המקלדת ועל התורות ביניהם. עצם הוויכוח היווה הוכחה עבורי לכך שהם מגלים עניין בפעילות ורוצים לתרום מעצמם כמה שיותר להשלמת המשימה. אז נכון שלא הסתובבנו במסדרונות ההומים של הסופר ושיכולתי לסיים את מסע הקניות הזה בחצי שעה, אבל העברנו שעתיים של "ביחד" ביום שבת בבוקר.

ב ה צ ל ח ה!