אחרי הרצאה שנתתי בנושא הורות, ניגשה אלי סימה וביקשה להתייעץ בנוגע לבת שלה. היא אמרה שהיא שוקלת לשלוח את הילדה לטיפול פסיכולוגי, כי היא רואה שלא טוב לה: "היא בסך הכול בכיתה ד' והיא פסימית. היא לא צוחקת הרבה, כל הזמן מתלוננת ואומרת שלא טוב לה".

אמרתי לה שלפעמים יש צורך לשלוח ילדים לטיפול, אבל יש מקרים בהם ההורה יכול לקבל כלים כדי לתמוך בילד שלו בצורה מאד מדויקת ומועילה, והזמנתי אותה לפגישה. סימה אכן הגיעה לפגישה. היא סיפרה באומץ על הקושי שלה עם הילדה. יש לה שלושה ילדים. את השניים הקטנים היא מאד אוהבת ונהנית להיות אתם ולחבק אותם, ועם הבת הגדולה קשה לה.

היא מבינה שהורים צריכים לחבק את הילדים שלהם, ולכן כשהילדה ניגשת ומחבקת אותה היא מתאפקת מהרצון להרחיק אותה, אבל קשה לה עם המגע שלה. כשהיא מדברת הקול שלה צורם לה והיא מוצפת בייסורי מצפון על שיש לה תחושת דחייה כלפי הבת שלה.
היא היתה מאד נסערת. פעם ראשונה שהיא אומרת את הדברים האלו בקול.

.
שיח בין גוף לגוף
דיברתי עם סימה על השיח שמתרחש בין אנשים, שיח שעובר מגוף לגוף, ללא מילים. למרות שהיא מנסה לאפשר לילדה לחבק אותה, הילדה מרגישה את הרתיעה של אמא שלה כלפיה, וזה משפיע על הילדה. אמרתי שאפשר לשלוח את הילדה לטיפול, ועם זאת, חשוב שהיא (סימה) תטפל בעצמה ובתחושות שלה כלפי הילדה.

.

איך טיפלנו בדחייה בעזרת המודעות לגוף?
יש מקרים בהן חוויות מהעבר גורמות לרגשות מודחקים, שבאים לידי ביטוי כעבור שנים, ביחסים עם הילדים. חוויות שלא קשורות לילדים אבל משהו בקשר אתם מעיר את הרגשות המודחקים, וזה משפיע על הקשר.

במקרים כאלו, חשוב שההורה יעבור תהליך עם עצמו. לזהות את הקשר שהוא עושה בין הילד לחוויה שמתעוררת. עליו להבין שזה לא קשור לילד, ולשחרר את הרגשות המודחקים. חיפשנו איך הדחייה מורגשת בגוף. זה תהליך שדרש מהאימא הרבה אומץ. להסכים להרגיש תחושת דחייה ותחושות קשות אחרות שצפות ועולות כלפי הבת שלה, בתגובה לחיבוקים של הילדה ולדרישה שלה לאהבה.

סימה אמרה שהיא מרגישה אבן בבטן כשהבת שלה מתקרבת אליה. כשעובדים עם הרגשות שעולים דרך הביטוי הפיזי שלהם בגוף, עולים זיכרונות קשורים. עבדתי אתה במגע ונתתי לה תרגילים לרכך את תחושת האבן בבטן. סימה סיפרה שבעבר היא חלתה במחלה קשה. אמנם עברו מספר שנים והיא הבריאה, אבל עדיין יש לה חששות שהמחלה תחזור. הבת הבכורה נולדה שנתיים אחרי המחלה. היא מעידה על עצמה שהיא טיפוס לחוץ, והלידה והאמהות החדשה גרמו לה להיות הרבה יותר לחוצה.

איך זה קשור לדחייה של הילדה?
הדחייה מהילדה יכולה להיות קשורה למחלה, או לתקופה שהיתה אמא צעירה ולחוצה, ואולי גם לדברים מלחיצים אחרים בחייה. כשסימה הבינה שהדחייה לילדה נובעת מהלחץ שלה (של האמא), היא הבינה שכדאי שהיא תעבוד על עצמה ותמצא דרך להירגע.

מה קרה מאז?
סימה הבינה בטיפול משהו חשוב בנוגע לקשר שלה עם בתה. היא גרה רחוק והיה לה קשה להגיע לפגישות שבועיות, וגם הפגישות עצמן היו לה קשות. בהתחלה ההתעסקות וההתבוננות העצימו את הלחץ ואת הדחייה. כשהגענו לנקודה שהיא הבינה שהדחייה קשורה ללחץ חשבנו על דרכים בהן היא יכולה ללמוד להירגע, כגון מדיטציות, יוגה, פעילות גופנית ונפרדנו לשלום.