הרשמה

כבר רשומים למערכת?

התחברות

עוד לא רשומים?

שכחתי את הסיסמא

ההרשמה נקלטה בהצלחה!

מוזמנים בינתיים לקרוא את הכתבות שלנו במגזין המומחים.

לקריאה במגזין
להתגבר ולהתבגר
גיל ההתבגרות מלווה בדרמות וסערות רגשיות שעלולות לחץ מההורים תגובה של עלבון או התפרצות, אלא שהמתבגר דווקא זקוק להורה יציב, כדי שירגיש שיש לו על מי להישען ולסמוך
29/02/2016
עורך תוכן ראשי

מתבגרים בשלב גיל ההתבגרות מתפרצים לעיתים בסערת רגשות, אשר מוטחת בפניהם של ההורים ומאיימת על יציבותם. ההורים עצמם, כתגובה, עלולים להיסחף אחר הסערה ולהגיב בהתפרצות משל עצמם, או – בקצה השני של הסקאלה – להיעלב ולנתק מגע. באימון אנו מתרגלים את היכולת לשמור על יציבות, לנוכח התפרצות וסערת רגשות של ילדינו בגיל ההתבגרות.

אימון ביציבות – הילד רוצה שדרוג

האימון ביציבות משלים את האימון ביכולת ההכלה של מצבים רגשיים במשפחה, וכן את האימון בנחישות והתמדה מצד ההורים.

מדוע מתבגרים סוערים?

נערים ונערות בשלב גיל ההתבגרות מתנהגים מדי פעם בצורה מוגזמת וקיצונית, התנהגות שהיא יותר דרמטית ממה שהולם את המצב, לפחות לדעת ההורים. אנחנו אומרים להם "אל תגזימו!", "זה לא תמיד כך!", "זה לא כל כך נורא!" – ומשפטי הרגעה דומים, אבל הם לא תמיד מקבלים את זה. עבורם זה כנראה כן נורא, ובכלל לא מוגזם. אחד השינויים שחווים ילדים בגיל ההתבגרות הוא ביכולתם הגוברת (ואף בצורך הגובר) להביע עמדה, דעה או התנהגות. הם יכולים לעשות דברים שלא התאפשרו להם בגיל הצעיר, והנוכחות שלהם בעולם מתגברת ומתעצמת. הם חזקים וחכמים, אבל חסרים בניסיון כיצד להשתמש בכוחות העומדים לרשותם, וכיצד לשלוט בהם. היכולות לעשות דברים בשילוב חוסר הניסיון, מבלבלת אותם, אולי אפילו מפחידה אותם, ומכאן קצרה הדרך לסערה רגשית ולהתנהגות מתפרצת. זהו תהליך טבעי ומתבקש, כי רק על ידי התנסויות, בדיקות וחוויות, יוכל המתבגר לעצב את אישיותו הייחודית, ולפתח את עצמאותו. חשוב להוסיף שההתנהגות בגיל ההתבגרות אינה נשלטת רק על ידי הרצון והכוונה. המתבגרים עוברים שינויים פיזיולוגיים, שמשפיעים באופן טבעי על מצבי הרוח ועוצמותיהם.

אימונים מומלצים: אימון בשיחות עימות / אימון בגבולות והסברה

תגובות שכיחות של הורים

גם אנחנו ההורים, לעיתים, מבולבלים ומעט מפוחדים מול המתבגרים. אתמול הם היו בגודל הזרוע שלנו, מכונסים ושקטים בחיבוק שלנו – והנה היום הם גבוהים מאיתנו, חזקים מאיתנו, ונראה ששום חיבוק לא ישלוט בעוצמות המתפרצות מתוכם. פעמים רבות התגובות של ההורים להתפרצות של ילדיהם נותנת מענה לבלבול של ההורים ("אתה לא תדבר אליי ככה!"). אנחנו קצת מתפרצים, קצת כועסים, קצת נעלבים וקצת מנסים להחזיר את הזמן לאחור, לימים בהם הוא באמת לא דיבר אלינו ככה.
הטענה המרכזית באימון ביציבות היא שעל ההורים להגיב יותר מתוך התייחסות לצרכים של המתבגרים ופחות מתוך הצרכים שלנו ההורים. ברגע הזה שבו המתבגר מתפרץ, מישהו צריך לעזור לו או לה, להבין את מה שקורה, למצוא מענה לצרכים ולרצונות, או לכל הפחות ללמוד לחיות עם התסכול או הזעם. כחלק מהאחריות שלנו כהורים, אנחנו צריכים לשדר שאנחנו שם בשבילם, גם אם בסופו של דבר הם יבחרו שלא להיעזר בנו.
אחרי הכל, זה גם מה שההורים רוצים – להיות משמעותיים עבור ילדיהם המתבגרים.

התייחסות לצורך ולא לדרישה

כשאומרים "להיות שם בשבילם" אין הכוונה בהכרח לספק את מה שהם דורשים. למשל, אם הילד כועס או מתפרץ כי אנחנו לא מסכימים לקנות לו משהו או לא מאפשרים לו לעשות משהו, זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר, לקנות או לאפשר. מה שכן, אנחנו צריכים לנסות ולהבין – מה הוא בעצם רוצה כשהוא רוצה את מה שהוא רוצה?
בדוגמה המובאת באימון הילד רוצה מכשיר טלפון חדש, אבל עולה האפשרות שהוא בעצם רוצה לשמור על מעמדו החברתי, ומודאג שחבריו ילעגו לו שהוא לא מעודכן ומודרני "כמו כולם".
אנחנו טוענים שאם נזהה נכון את הצורך האמיתי של ילדינו, נוכל להתייחס לבקשה שלו ביתר תשומת לב ואמפתיה, וכן נוכל להציע חלופות – שיענו על הצורך האמיתי שלו.

התייחסות לצורך ולא לדרישה מביאה איתה דברים רבים וטובים:

היא משדרת שאנחנו מכירים באותנטיות (האמת) של המתבגרים ושל הצרכים שלהם. אנחנו מכירים בקיומם העצמאי, בכך שהם חווים את העולם בדרך שונה מאיתנו, שמופעלים עליהם לחצים מתוך עצמם ומסביבתם, שעבורם זה באמת יכול להתפרש כמצב קיצוני – "סוף העולם". היא משדרת שאנחנו מכבדים את החוויה שלהם, אפילו אם אנחנו לא מסכימים איתה. שאנחנו מתייחסים אליהם, רגע לפני שאנחנו מתייחסים אל עצמנו. ויכול להיות שמה שבעינינו שולי, עבורם הוא משמעותי מאוד. היציבות משדרת שאנחנו לא רוצים לשנות אותם, אלא לכל היותר להציע להם דרכים נוספות להסתכל על מה שקורה. היא משדרת שאנחנו מבינים שתפקידנו לספק מסגרת של ביטחון, ארגון ועזרה, שמבינה ומכירה  בעצמאות של המתבגרים. היא משדרת שגם בשעת סערה ודרמה אנחנו נשארים יציבים ואיתנים. כלומר, שניתן לסמוך עלינו ההורים, גם ברגעי משבר וסערה.
ובגלל כל הדברים הטובים האלה, ההצעה להורים היא להתאמץ ולזהות את הצורך של המתבגרים, ולהתייחס לצורך הזה.

איור של שתי הסמוכות
הגיל הרך (מימין) מול גיל ההתבגרות (משמאל) (איור – הורימוס)

הסמוכה – מעמוד לגדר

באיור של הסמוכה, העמוד התומך בשתיל: כאשר השתיל צעיר, העמוד צמוד אליו, שומר עליו, תומך בו ואפילו מכוון את כיוון הצמיחה שלו. כאשר השתיל גדל ומסוגל לעמוד בזכות עצמו, העמוד התומך מוחלף בגדר מקיפה. הגדר מקנה לשתיל מרחב עצמאות הולך וגדל, ועדיין נותרת בקרבתו, למקרה שהוא יזדקק לעזרה. הנמשל הוא שעל ההורים להכיר מצד אחד באישיות העצמאית של המתבגרים ומצד שני לספק מסגרת של ביטחון, ארגון ויציבות. אם נצליח, ההורים, למצוא את האיזון שבין תמיכה לשחרור, יהיה לנו קל יותר לשמור על היציבות שלנו, מבלי שנסחף בעצמנו לתוך מערבולת הרגשות של גיל ההתבגרות.

(2329) 0

השיתוף שלך יכול לשנות להורה אחר את היום

שתפו אותנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


איפוק – לא פשוט, כן אפשרי

כשאנחנו מתפרצים, זה לא קורה בכוונה אז במקום רגשות אשם בדיעבד, אפשר לתרגל דרכי תגובה מאופקות יותר. הגברת המודעות בעת התפרצות תעזור לנו לשמור על איפוק

0 (5006)

החופש ו"עונשו" - קבלת פנים כאשר ההורים חוזרים מחופשה

לפני שיצאנו לחופשה "דיברתי" עם שוקו ולבן השימפנזים, והבטחתי להם שנחזור מהר ושזה רק לכמה ימים. ידעתי כמובן שאין הם מבינים אך האמנתי שהכל יעבור בשלום

0 (1824)

לגעת ביופי (וגם בטופי)

לפעמים, גם חיות מחמד שלא אמורות לתקשר זו עם זו, מסוגלות לרקום סיפור אהבה. עינת מטלון בסיפור מקסים על כלבתה האהובה ג'ינג'ר, שקיבלה חברה חדשה – החתולה טופי.

0 (2165)