שוב ושוב אני נתקלת בשאלה של הורים, כיצד לדבר עם הילדים בגילאים הרכים, בשנים הראשונות, בסמוך להתפתחות אוצר המילים שלהם. כמו כן, מהם התכנים של שיחה עם ילדים בגיל הרך.

שיח עשיר

ראשית, השיח האנושי – גם עם הילדים הרכים, ועוד בטרם הם רכשו אוצר מילים – כדאי שיהיה שיח עשיר, יצירתי ומגוון. חשיפה לשפה עשירה תאפשר לילד בהמשך התפתחותו לבנות שפה עשירה משל עצמו. זה יהווה גם בסיס איתן לחשיבה שתלך ותתפתח בו בהדרגה, למן תודעת החלום בה הוא נמצא בתחילת הדרך, דרך חשיבה תמונתית וחיה בהמשך הדרך, ועד לחשיבה מופשטת כפי שאנו מכירים אותה.

תיאור ולא שאלה

על פי הגישה האנתרופוסופית, כשאנו מגיעים לשאלה על מה לשוחח עם הילדים הרכים, עלינו להיות מודעים למספר סוגיות.
ילדים קטנים, פעוטות, חיים בשנים הראשונות לחייהם בתודעה של זמן הווה, בכאן ובעכשיו. זוהי, כאמור, מעין תודעת-חלום נטולת זמן של עבר ועתיד. אנו, המבוגרים, קוראים לה לא אחת "דמיונית". זאת בהשוואה לתודעת השיח מלאת הזיכרון והעובדות הממשיות שאנו עצמנו חיים בה. לכן, שיחה עם ילדים בגיל הרך צריכה להיות מותאמת לעיקרון זה, על מנת לשמור על התפתחות נאותה בזמנה.

זה לא פשוט לנו, אבל אפשרי… כלומר, מדובר בשיח אשר נמנע מלהאיץ את התעוררות הזיכרון אצל הפעוטות. שכן, התעוררות הזיכרון, על פי מדע הרוח האנתרופוסופי, מזרזת את הפיצול של הילד הפעוט בתוך עצמו, שעה שהוא עדיין אינו בשל לפיצול זה. לכן, גם ההקשבה לפעוט היא לאור העיקרון הזה. למשל, כשהוא מביא חוויות שעבר בבוקר בגן, השיח עליהן עמו יהיה מתוך הבנה כאילו הוא חי אותן ממש כעת…!

.
כך, למשל, במקום שאלה המופנית אל הפעוט, יכול השיח לכלול תיאור (ולא שאלה כאמור) של המבוגר, המתבסס על חוויותיו של הילד בגן באותו היום. למשל: "היום שיחקתם בארגז החול ושרתם שירי סתיו ואפיתם לחם, ואיזה ריח נפלא הביא הלחם, וגדי ואתה סידרתם את הכיסאות" וכך הלאה. כך, הפעוט מקשיב ומכיר את התמונות החושיות שהמבוגר מתאר. כבר בכך, בשיח בצורה הזו, נוצר קשר חשוב עם המבוגר, גם אם הפעוט לא ימשיך בניהול של שיחה כפי שאנו המבוגרים מכירים אותה.

הפחתת השאלות כאן היא חשובה ביותר כשמדובר בגילאים הצעירים מאוד. שוב – משום שכך אנו שומרים על הילד עטוף מפני המאמץ הנדרש כדי לענות על שאלות, המאמץ של ההיזכרות. עם זאת, אנחנו עדיין שומרים על הקשר עמו דרך דיבור ומילים. זאת באמצעות התיאורים המופנים אל החושים כאמור.

תיאור של חוויות חושיות

בהסתכלות של מדע הרוח האנתרופוסופי, עיקר החוויות של הילדים בשנים הראשונות שלהם מתמצה בחוויות של החושים, וכמעט שלא בחוויות של חשיבה ורגשות. זה טוב, בריא, נכון ומותאם לתודעה של הילד בשלבים אלו. שוב, זהו הבדל מהותי מהתודעה שלנו, המבוגרים, שכן עולם החושים עדיין נגיש אליהם באופן ישיר. בעוד שאצלנו התודעה כבר התפתחה אל מעבר לעולם החושי בלבד.

עם ילדים בוגרים יותר המצב הוא כמובן אחר, גם כן תלוי באיזה גיל מדובר. באופן כללי מאוד, עם ילדים בוגרים יותר, לקראת השביעון השני, חשוב לפתח שיח שיש בו שאלות פתוחות יותר, המכוונות אל הסקרנות והעניין של הילד דרך חשיבה תמונתית.

דוגמה אישית של עניין אמיתי

הדבר שהוא תמיד הבסיס לכל – אנו מהווים את הדוגמה האישית. השיח שלנו, הפתיחות שלנו, התגובות שלנו בתוך השיחה למה שאנו שומעים, הנכונות לשאול ולהקשיב ולא רק לענות מיד, קשר העין תוך כדי השיחה, השיתוף שלנו עם שאר בני הבית וחברים, הסקרנות האמיתית לגבי מה שהאחרים מספרים לנו. כל אלו בהתאם לגיל כמובן, בהתאם לצרכים ההתפתחותיים והשלב בו הילד נמצא בעולמו הילדי באותו זמן. כל אלו הם חלק מאווירה כוללת בה גדל הילד. אם הילד רואה מבוגרים משוחחים ביניהם בעניין ותוך קירבה – שוב, תלוי מה אנו אומרים ומתי ליד הילד בהתאם לגילו !! – אזי זה מה שהוא יקלוט.

ככלל, תודעת שיח של עניין אמיתי, היא כיום הבסיס הראשוני, הגם שלא הבלעדי, לחיבור אמיתי בין בני האדם.