כמאותגר קשב אני מודה שאינני בן הזוג האידיאלי. בימינו, זוגיות וחיי נישואים אינם דברים קלים ופשוטים, במיוחד כשאחד מבני הזוג, או שניהם מאותגרי קשב וריכוז.
אתם שואלים למה? יש לכך מספר סיבות:
תגובות מוקצנות. כמאותגר קשב אני חי בתוך עולם פנימי סוער. כל התחושות והרגשות שיש לכולם קיימות אצלי בהקצנה. מכאן, האפשרות לסערה אינה תלוית מזג האוויר או עונת השנה. לרוב, היא לא צפויה – פתאום, בגלל מילה, כתוצאה ממשפט, הסערה מתפרצת ושוטפת את כולם.
רגישות יתר. לקבל ביקורת או הערה אינם נעימים לאף אחד, קל וחומר למי שספג ושמע בילדותו ביקורות והערות אין ספור. לרוב, אין יכולת להכיל את הביקורות או ההערות, גם כשהן נאמרות בזמן הנכון ואף מוצדקות.
התנתקויות. לא יודע איך זה אצלכם, אך כמאותגר קשב הנלחם רוב הזמן לשמור על מיקוד, אני זקוק, אני חייב זמני התנתקות. לא רוצה להקשיב, לא לשוחח, לא! רוצה להיות לבד ברעש שלי. הצורך נובע מניסיון לנסות להוריד הילוך, להשתיק את הרעש ולהירגע. מנגד, יש צורך ונזקקות לתשומת לב כאן ועכשיו…
.
בואו לא נדבר על זה. "אי אפשר לנהל אתך שיחה …מתי נוכל לדבר ?" מוכר? אין ספק שזהו אחד התסכולים הגדולים שלכם. אבל בבקשה, אם אתם רוצים שנקיים שיחה משמעותית, אנא מכם דברו ישר ולעניין. לא בגלל שאיני מתעניין או שאתן לא חשובות, אלא בגלל הקושי שלי…
תכנונים מלחיצים. "בעוד חודש יש הופעה ,להזמין?" חודש? מה זה? להזמין מה? מי יודע? למה מעכשיו לקבוע? … כן, קשה לנו להתחייב, קשה לנו לחשוב קדימה.
נתינה ללא גבולות. שלא נתבלבל: אנו מאותגרי הקשב לא רק מכבידים, אנו גם עושים טוב ומכל הלב. נכון, לפעמים זה לא בדיוק כפי שציפיתם, לא בדיוק בזמן ובמקום, אבל תפרגנו ואחר כך תשאלו למה…
בהירות וגבולות מחויבי מציאות. למרות שזה נגדי, אגלה לכם את הסוד. אל תיבהלו מתגובותיי ואל תהססו לעמוד על שלכם. להיות ברורים בדברים העקרוניים ולא לוותר עליהם, גם אם אנסה להתנגד. כשאראה שזה משמעותי לכם, לרוב אקבל.
חמלה מאפשרת הכלה. כולנו טועים. גם אתם, ובטח שכמותי. אני הראשון לבקר ולשפוט את עצמי על טעויותיי. אינני מצפה שתתעלמו או לא תתייחסו, אך אל תחשבו שאני עושה בכוונה. זה רק גורם לכל להתעצם, וכך מחמיר את העניין.
כן, לא קל איתנו, לפעמים מתסכל, לפעמים מבלבל, אך בטוח שלרגע לא משעמם.