דורית היא דרבנית שניצלה בתאונת דרכים שבה אמא שלה מצאה את מותה הטרגי. מיום היוולדה היא גדלה בספארי, כשהמשפחה שלי משמשת לה כמשפחה מאמצת. הטיפול בדורית כלל האכלות מבקבוק, ניקיונות, שקילות וניטור של הגורה הקטנה 24/7. כל המשפחה התגייסה לעזרה מי בהאכלה ומי במשחק .

כשהגיעה הדרבנית הקטנטונת אלינו לספארי היא שקלה בסך הכול 400 גרם. לאחר ארבעה שבועות בלבד הגיעה למשקל הקרוב לקילו. היא התפתחה יפה והחלה בהדרגה לכרסם ירקות ושורשים. הרי בסופו של דבר דורית היא מכרסם… לאחר שלושה שבועות נגמלה דורית מהאכלות בלילה. בשלב זה היא הפכה לדיירת קבע בספארי ולא היה צורך לקחת אותה בסוף כל יום להנקות בביתנו.

דורית הלכה וגדלה ובילתה בחצר גדולה שבנינו לה ליד המרפאה בספארי. בהדרגה הקוצים שלה הלכו והתארכו הלכו והתחזקו. בשלב זה היא נזקקה כבר למקום גדול עוד יותר על מנת שתוכל לרוץ, לבנות מחילה ולהתנהג כמו כל דרבן.

המעבר של דורית

המתחם שנבחר בספארי בשבילה היה חצר גדולה בתצוגת חיות ארץ ישראל במחלקת הטורפים שלנו. עלי הוטל להעביר אותה למקום החדש ולהכיר לה את המטפלים במחלקה, שהחליפו אותי בטיפול בה. בעצם דורית היתה צריכה להתרגל לבית חדש ולמטפלים חדשים. כל העניין הזה היה לא כל כך קל… דורית מאד התרגשה מהמקום החדש ולא הפסיקה להסתובב ולרחרח בלי סוף. גם מהאנשים החדשים שאמורים לטפל בה עכשיו היא מאד התרגשה ולא התמסרה בקלות. נדרשנו להרבה שכנועים, דיבורים וניסיונות על מנת להרגיע אותה, כך שתרגיש בבית נינוחה ובטוחה.

לקח לדורית כמה ימים עד שהפנימה שעכשיו דורון ושלי הם המטפלים. בכל יום הייתי הולכת לבקר אותה לזמן קצר במקומה החדש בגן החיות, משחקת איתה ונותנת לה לאכול. ובכל פעם לאחר שעזבתי אותה סיפרו לי דורון ושלי שהיא עצובה ולא רוצה ליצור קשר איתם או לאכול מידם. בשלב זה הבנתי, לצערי, שכנראה שאני עושה רק נזק לדורית בביקוריי היומיומיים. בכך אני מעכבת את ההסתגלות שלה לאורחות החיים החדשים שבגן החדש, בגן של הגדולים.

נזכרתי בשלושת ילדיי, ובמעבר שלהם לגן העירוני, הגן של הגדולים. ביום הראשון אפשרו לי להיות בחברתם למשך שעה אחת ולא יותר, וביום השני והלאה לא היו יותר ביקורי הורים. יכול להיות שמאותן סיבות כמו במקרה של דורית.

לקח זמן אבל בסופו של דבר דורית, כמו הילדים שלי וכמו ילדים בכלל, התרגלה. היא הלכה כמו גדולה לגן – גן של גדולים!