אם נודה על האמת, לבקש סליחה אינו דבר שבשגרה. ילדים בגילאים שונים מתקשים לעשות זאת מסיבות שונות כמו בושה, התגוננות וחוסר ניסיון. אצל ילדים בעלי הפרעות קשב העניין מורכב עוד יותר .

כמאותגר קשב מזה שנים רבות, פעמים רבות התעקשתי לא לבקש סליחה. חשבתי שאני צודק וזהו! זה גרר ויכוחים, כעסים ולא מעט עונשים. כיום אני מבין שחוסר רצון זה לא נבע מרצון לריב, מחוצפה או סתם עקשנות ילדותית. אלא זה היה חלק מהקושי בעיבוד מידע וניתוח המצב. על מנת לסלוח צריך להבין מה עשיתי, מה הצד השני עשה, מה לא נכון ומה פוגע. הסולח צריך להיות מסוגל להיכנס לנעליו של האחר, ולעמוד במקומו. תהליכי חשיבה אלו מורכבים, ואינם פשוטים כלל וכלל. בעיקר לילד עם הפרעת קשב, ובמיוחד כשעליו לעשותם בזמן אמת, כשהכל עדין מבעבע.

.
בנוסף, עלינו לזכור שכאשר קורה אירוע כלשהו, אנו מיד מוצפים רגשית ומנסים להתגונן. על אחת כמה וכמה ילד עם הפרעת קשב, שרוב הזמן נמצא במגננה (כתוצאה ממעשיו), ומתקשה לראות את התנהגותו הלא מותאמת.

כיצד נעזור לילד ללמוד להבין וללמוד לומר סליחה
* ההמלצות הבאות יכולות להתאים לכל הילדים בכל הגילאים:

עלינו לאפשר זמן עיכול לאירוע. ילד עם הפרעת קשב זקוק לזמן, לעבד את מה שקרה, לעכל ולהירגע. ללחוץ עליו להגיב יגרום לתגובה הפוכה.

תיווך וסיוע בניתוח האירוע. ילד עם הפרעת קשב מתקשה בניתוח אירועים מורכבים בגלל הקושי בתפקודים הניהוליים. לרוב, הוא הודף אותנו בתשובות לא מותאמות. שאלות מנחות, אשר יפרקו את האירוע לפרטים, יוכלו לעזור לו להבין מה קרה ולהגיע למסקנה הנכונה.

רגיעה וביטחון עוזרים להפחת הלחץ. ילד עם הפרעת קשב נמצא ברמת לחץ ומתח גבוהים בעיקר כשאירוע קורה והוא חש אשמה. על מנת להפחית את הלחץ עלינו לנהל איתו שיחה: לדבר בשקט, לאט ולשמור על טון רגוע, גם כשהילד מגיב בצורה לא מותאמת. תנו לילדיכם את התחושה שאתם שם בשבילו בכל מקרה וללא קשר למה שקרה.

תרגול ואימון מסייעים בזמן אמת. חשוב לדבר עם הילד על מה שגורם לו להתפרץ, כיצד הוא יכול לזהות, ומה האפשרויות האחרות העומדות בפניו על מנת להגיב כראוי.

שמשו דוגמה ובקשו גם אתם סליחה. כהורים יש למעשינו השפעה אדירה על ילדינו. בקשת סליחה אחת מצדנו (כשיש צורך, ולפעמים יש) משפיעה עשרות מונים יותר מכל הסבר.

כמאותגר קשב המאתגר את הסביבה, אני מבקש מחילה ומכולכם אבקש רק עוד מעט חמלה גם בשנה הבאה!