כשמאיה, ביתי הבכורה, הייתה בגיל הגן השתדלתי כמובן תמיד להגיע לפני זמן הסגירה, כדי שאף פעם היא לא תישאר הילדה האחרונה בגן. הייתי מסיימת את יום עבודתי בספארי ורצה לגן. אבל באותה שנה שבה קרה הסיפור, מאיה לא הייתה היחידה שלקחתי איתי הביתה לאחר העבודה.
מאיה וגורת הצבוע
באותה העת התלוותה אלי גם גורת צבועים קטנה ויתומה, שטיפלתי בה 24/7 בדיוק כמו במאיה. אתם יכולים לראות בתמונה כמה היא הייתה קטנה ושברירית. אז כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, רוב הזמן מאיה דווקא אהבה את הגורה הקטנה חיבקה אותה ושיחקה איתה. אבל היו גם פעמים בהם האהבה לא פרחה ביניהן, ממש כמו בין אחים או אחיות. למשל, אם במקרה הצבועה שרטה את מאיה תוך כדי משחק, או במקרה ולא הייתי פנויה בשבילה באותו הרגע כי בדיוק האכלתי בבקבוק את הגורה …
.
מאיה לא התרגשה
וכך קרה – יום אחד איחרתי לאסוף מהגן את מאיה בגלל הטיפול בגורת הצבועים. באותו היום הגורה הקטנה לא הרגישה טוב. היא סבלה מכאבי בטן ומיעטה לאכול. טיפלתי בה במשך שעות רבות במסירות ובהתמדה, ולא שמתי לב לזמן ולשעות הנוקפות …
כאשר ראיתי מה השעה עזבתי הכל, כמו שאומרים, ורצתי במהירות לגן. כשהגעתי, קרה מה שלא רציתי שיקרה אף פעם – מאיה הייתה הילדה שנשארה אחרונה בגן !
התקרבתי אליה מיד, ותוך כדי חיבוקים ונשיקות התנצלתי ארוכות (וכמובן גם בפני הגננת). אבל מאיה לעומת זאת, לא התרגשה ולא הבינה למה אני כל כך נסערת… היא אמרה: "דווקא היה לי כיף להישאר עם הגננת לבד".
.
אתם יכולים לתאר לעצמכם שבאותו היום הייתי מלאה ברגשות אשם. הרי מאיה שלי היא בעצמה עדין סוג של גורה. לכן, מאד הופתעתי כשנכנסנו הביתה, והיא מיד נרתמה לעזרת הצבועה הקטנה. היא עזרה לי להאכיל אותה מהבקבוק, כאילו גם היום הזה הוא ככל הימים למרות האיחור שלי .
0
