אני והבכורה שלי מדברות די הרבה. רוב השיחות שלנו הן שיחות ברומו של עולם. הרבה פילוסופיה, התפלספות, הרבה שאלות של אלה על איך, כמה ולמה בנושא היקום ועוד ועוד. לעתים עולה נושא מציאותי כזה, מחיי היום יום. אלה משתפת ולעתים מתייעצת, ואני משתדלת להיות שם בשבילה. מנסה לרוב להקשיב מבלי להביע עמדה. גם כשיש לה שאלה, מנסה לברר איתה קודם: מה היא חושבת על זה, או מה היא הייתה בוחרת לעשות, ואז לראות אם בכלל רלוונטי לה לשמוע אל דעתי.

האם שיתפתי בשבילה או בשביל עצמי?
ערב החגים היא חזרה הביתה מבית הספר, וציינה שהמורה ביקשה מכל חבר כיתה להכין לעשרה חברים אחרים כרטיסי שנה טובה, כך שכולם יקבלו מספר כרטיסים, ואף ילד לא יישאר מקופח. בעודה משתפת אותי ברעיון של המורה, מיד נזכרתי באותו עניין משנה שעברה. אותו מקום, אותה תקופה, אותה אלה, מורה שונה. לפני שנה חזרה אלה מבית ספר וכמו בכל יום פתחה וסיפרה איך עבר לה ומה היה, ואז ציינה שקרה לה משהו לא נעים בכיתה.

כל ילד קיבל ברכה, או שתיים, או עשר ורק היא לא קיבלה בכלל. המורה נתנה משימה וביקשה מכל ילד להכין ברכות לכמה ילדים שהוא רוצה מהכיתה ואלה שלי לא קיבלה כלל. אלה שלי המתוקה ילדה נבונה, חברתית ומדהימה הרגישה בחוץ, דחויה ובלתי נראית והייתה עצובה. גם אני הייתי עצובה בשבילה. בפעם הראשונה מאז ומעולם לדעתי שלא היה לי מה לומר.

.
מיד התעשתי ועודדתי אותה .סיפרתי לה שבילדותי קרה לי גם מקרה בו הרגשתי שלא רואים אותי ושאני לא שייכת – זאת באמת הייתה תחושה לא נעימה כלל.  נראה לי שהשיתוף הרגיע אותה, למרות שאני לא בטוחה אם שיתפתי בשבילה או בשביל עצמי. נדמה לי, שאני הייתי זקוקה לזה יותר ממנה. היא בסך הכל רצתה אוזן קשבת ומכילה.

לנתק בין מה שקורה לה לבין מה שקרה לי
שנה התהלכתי עם האגרוף בבטן, והתחושה הזאת שבתי חזרה הביתה ושיתפה את אשר הרגישה בכיתה, בעוד שהיא לדעתי כבר שכחה מזה. כל כך שמחתי שבפתח השנה החדשה הגיעה מורה חדשה, ומיד הצליחה לנקות לי את התחושה משנה שעברה. אבל יותר מזה הבנתי, שמה שאלה מספרת לי והחוויות שלה מהילדות שלה הם שלה. אני חייבת לנתק כל קשר או דמיון בין מה שקורה לה לבין מה שקרה לי בילדותי.

ישנן שיחות עם ילדינו שגורמות לנו להיזכר ברגשות, בתחושות ובאירועים שקרו לנו בעברנו. ברב המקרים,מיד, במקום להיות עסוקים בהקשבה אמתית לילדינו, אנו עסוקים בעלבון שלנו, ובחיפוש פתרונות עבורם. עסוקים בניסיון לעזור להם להבין טוב יותר את אשר ארע, ובמילה אחת – להפריע.

רציתי להציע לכם שבשיחה הבאה עם ילדיכם פשוט תקשיבו לו, אל תפריעו, אל תשפטו, אל תביעו עמדה. לפעמים ילדינו רק זקוקים לאוזן קשבת, חיבוק ואהבה.

שנה טובה, שנה של הקשבה אמיתית, שנה של יחסים