שלום לכם!
אז כמו שראינו בתרגיל הקודם, מה שאנחנו עושים פה, זה לבנות מספר סיפורים טבעי, נושם ופועם מתוך האוצר הנפשי שבקרבינו. וכמו שתתחילו לראות ולחוות יותר ויותר במסעכם עמנו, מספר הסיפורים הזה או הזו הם מאד אישיים.
לכל אדם יש מספר סיפורים טבעי ומיוחד לו, אשר מתאים לו, לרוחו ולנפשו.

נסו לדמיין לעצמכם תזמורת, שבה לכל כלי יש צליל אחר, איכות אחרת, מנעד אחר, יופי אחר. אחד הוא טרומבון, חזק, קולני ודומיננטי. השני הוא כינור, רגשי ורומנטי. השלישי הוא פיקולו, חמוד וזריז, והרביעי הוא המשולש הקשה, עדין, מתוק ומהדהד. כך גם מספר הסיפורים הטבעי שלנו: הוא מיוחד לכל אחד מאיתנו, לפי נפשו, רוחו ואיכותו – הכללית, וגם המשתנה, לפי תקופות חיינו.

לכן חשוב מאד שנזכור: כשאנחנו מספרים את הסיפור האינטואיטיבי מהלב, אין דבר כזה: "נכון או לא נכון".
אין גם דבר כזה: "כמו מישהו אחר".
כי כמו שלכל כלי יש את הצליל שלו, כך לכל מספר סיפורים יש את המוזיקה המיוחדת לו, והיא זו המתאימה והטובה לו, ולילדים שנולדו לו, ולו בלבד. זאת על מנת לשמוע ולקבל ממנו, וממנו בלבד, את המוזיקה המיוחדת שלו, שמתאימה, כמו יד לכפפה, וכמו מפתח למנעול, לילד של ההורה הזה בלבד.

לכן גם, אנחנו מגלים, שסיפורים אינטואיטיביים מהלב הם לא רק כיפיים, מקרבים, נהדרים וקסומים. הם גם מאד מזינים. הם מזינים את נפש הילד במה שהוא זקוק לו יותר מכל, וקודם כל: במוזיקת הנפש של ההורה שלו.

.
התרגיל של היום?
יופי! בפעם שעברה, התחלנו לראות את מספר הסיפורים הטבעי שלנו. ראיתם דמות, או דבר מה. היום, נתחיל לתרגל איך לגלות את הצבעים, את העומק ואת הפרטים המיוחדים של מספר הסיפורים שלנו.
אז כמו בפעם שעברה, מצאו לכם מקום שקט וצרו שקט סביבכם.
העלו בעיני רוחכם, בעיניים הפנימיות שלכם את התמונה שראיתם.
ועכשיו, התבוננו היטב. נסו לומר לי, תוך שאתם מתבוננים בדמות:
מהם צבעיה? מהם פרטיה? מה לבושה או כסותה?
היכן היא נמצאת? מה נוף הסובב אותה? מה הפרטים שבו? מה קורה בו?

כאשר אתם מתבוננים בזאת, זכרו:
אינני מבקשת מכם ליצור את הפרטים האלו. אני מבקשת מכם לראות אותם.
לכן התבוננו היטב, עד שהפרטים יתגלו אל מול עיניכם.
יכול מאד להיות, שפרטים אלו יהיו לכם חדשים, או כאלה שלא ראיתם עדיין. יופי! התבוננו היטב, עד שהם יעלו אל מול עיניכם.
קחו את הזמן. אל תילחצו. בטחו בעצמכם ובמספר הסיפורים הפנימי שלכם.
אחרי שהרגשתם וחוויתם, והתמונה מרגישה לכם מלאה ושלמה, סיגרו אותה אצלכם, "צלמו" אותה בעיניכם הפנימיות ושמרו אותה עבורנו ועבורכם, עד הפעם הבאה.

להתראות וכל טוב,
מציפורי של הסיפורים