"אם אני יכולה להתגבר על הפחד שלי מסוסים אני יכולה להתגבר על כל דבר" אמרה לי גלי (שם בדוי), בת 11, בזמן שהברשנו את בנגו הסוס. גלי הגיעה אליי כחודשיים קודם לכן, בגלל פחד גדול מכלבים, ממנו סבלה. הפחד מכלבים מנע ממנה ללכת לבד ברחוב, ללכת לחוגים והביא אותה למצב שבו היא בוחרת את החברים שלה על פי "למי יש כלב?" ו"למי אין?". גלי עברה חוויה לא נעימה עם סוסים, מה שרק העמיק את הפחד עוד יותר.

המוכר הוא בטוח

המטרה הראשונה שלי הייתה ליצור עבור גלי מקום בטוח ונעים – רק באווירה נינוחה ניתן באמת להתמודד עם מה שמטריד אותנו. את שלושת הכלבים שלי השארתי סגורים בבית והסוסים היו קשורים בתוך החצר שלהם. שאר החיות הקטנות נותרו בתוך הכלובים. את המפגש הראשון קיימנו מחוץ לפינת החי, ממקום בו ניתן לתצפת על החיות. סיפרתי לגלי איזו חיה יש בכל כלוב וגם סיפקתי קצת הסברים ביולוגיים על כל חיה. המטרה הייתה שהיא תכיר את החיות, משום שהמוכר הוא בטוח. במפגשים הבאים נכנסנו למתחם פינת החי ואני הוצאתי מכלובים ואחזתי בידי חיות לבקשתה. על כל חיה נתתי הסבר זואולוגי והדגשתי את היתרונות והחסרונות שלה. למשל, אצל הארנבונים הדגשתי כמה הם נעימים ורכים אבל מצד שני גם מאוד חשדנים ונבהלים מרעש או תנועות פתאומיות.

שיתפתי את גלי בפחד שלי מנחשים ויחד חשבנו ממה מפחדים אנשים וילדים בסביבתה הקרובה. נתתי לגיטימציה לפחד ומקום לביטוי – פחד אי אפשר להשתיק, אפשר ללמוד להתמודד איתו.

גלי שאלה שאלות שהנחו את המשך המפגשים. למשל, "האם הציפורניים של האוגר חדות?". על שאלה כזו אני עונה בהקבלה לעולם שלנו בני האדם: אם אנחנו גוזרים ציפורניים, הן לא חדות, אז אם לאוגר יש בכלוב מקום לחפור הוא "משייף" את הציפורניים, שזה ממש כמו לגזור אותן. ההסבר הזה הוביל את גלי להבנה שאין לאוגר מספיק ריפוד בכלוב לחפור בו, אז הצעתי לה להוסיף לו. ברגע שהחזרתי את האוגר לכלוב הוא שמח על הריפוד החדש והתחיל לחפור. גלי הרגישה שהיא עזרה לחיה והתחושה הזו מילאה אותה בסיפוק רב.

כל החומות נפלו

גלי גילתה המון התעניינות בסוסים, אז למפגש הבא הכנתי מריצה עם חציר ליד הסוסים. הסוסים, שרצו לאכול, צהלו ורקעו ברגליים. גלי נבהלה בהתחלה אבל ברגע שהסברתי לה שהם רוצים לאכול, היא רצתה שניתן להם את החציר. בהתחלה, היא התבוננה מהצד כיצד אני מכניסה חציר עם הקלשון דרך הגדר וכשראתה שהכל בסדר, ניסתה גם. ההצלחה והסיפוק שמילאו אותה, מהרגע שהסוס אכל מהערימה שהניחה, היוו את פריצת הדרך הראשונה בטיפול.

הקשר שנוצר עם בעל החיים, דרך המעשים והתגובה המיידית שלו, הוא הגדול של טיפול שכזה. ממפגש למפגש גלי התקרבה יותר לסוסים – תחילה דרך הגדר ובהמשך הסכימה להיכנס לתוך החצר שלהם, בזמן שהם קשורים. לימדתי אותה לזהות כל הזזת אוזן או רקיעה ברגל, כדי להבין מה הסוס אומר, להבין שזאת השפה שלו ושכך הוא למעשה מעביר לנו מסרים.

ביום שבו הצליחה לעמוד נינוחה ליד הסוס ולהבריש אותו, כל החומות נפלו. תוך כדי הברשה, היא התחילה לספר לי על עוד ועוד פחדים שיש לה. יחד חשבנו על פתרונות ונתתי לה רעיונות ליישום בבית. אפילו לפני ששילבתי את הכלבים שלי בטיפול, היא כבר דיווחה שהלכה לבקר חברה שיש לה כלב בבית.

סיפורה של גלי מדגים יפה את דרך העבודה שלי בהתמודדות עם פחדים – מרחב פינת החי מאפשר לי למצוא את המקום בטוח בעבור המטופל, אם זה בזמן ליטוף חיה, בזמן האכלת החיות או בזמן ניקוי הכלובים. בתוך המקום הבטוח, אפשר להתחיל להציף את הפחד ולמצוא את הדרך הנכונה להתמודד איתו. ההתמסרות של בעלי החיים והנכונות שלהם לקבל את המטופל כפי שהוא, מאפשרים מרחב עבודה בטוח ובתוכו המטופל יכול, בעזרת תיווך, להתגבר על הפחדים.