ילדיי, מאיה עמית ושחר, לא היו אף פעם אכלנים גדולים. לפחות עד גיל ההתבגרות. שלושתם היו באמת ילדים רזים, והייתה לי תמיד הרגשה שהם אוכלים רק מה שצריך ולא ביס יותר. אודה על האמת – ניסיתי את כוחי בכל מיני שיטות משיטות שונות, שלא לדבר על הסבתות שעמלו קשה ובדו מליבן הרבה סיפורים כדי שהקטנים יאכלו, ויעלו במשקל… לפחות כמו הילדה של השכנה…

בחיפוש אחר מזון בריא
בעיניי, מה שבאמת היה חשוב הוא לא הכמות אלא האיכות. כמויות גדולות הם ממילא לא אכלו, אז לפחות שיאכלו מזון בריאות. לא תמיד זה היה קל, במיוחד לגבי ירקות. מלפפון וחסה ישבו במקרר ולא נאכלו על ידי הילדים. עגבנייה וגזר הם אהבו טיפה יותר.

רציתי מאד להנחיל לילדיי הרגלי אכילה בריאים ונכונים, ולשם כך קראתי מאמרים בנושא. למשל, למדתי שארוחה מאוזנת לילדים מורכבת מ- 50% ירקות, ו-50% כל שאר המרכיבים. קראתי גם שכדאי שחוויית האכילה תהיה חיובית; לא להשתמש באוכל בתור פרס או עונש; לא להתחנן, לא להילחץ ולא להתאכזב אם הילד מסרב לאכול; לא לנהל מלחמות סביב האוכל; וגם לא להכריח את הילד לאכול, אלא לחפש פתרון יצירתי.

.
הפתרון היצירתי שלי
את הפתרון היצירתי שלי מצאתי כאשר יצאנו בערב לשטח, לצפות על שועלים. לפני כמה וכמה שנים, כאשר מאיה, עמית ושחר היו ילדים צעירים, נהגנו כמעט מדי ערב לצאת מהבית אל החולות שלידינו. עקבנו באופן רציף אחר משפחת השועלים שגרה שם. היינו עולים על גבעה קטנה החולשת על הנוף החולי השטוח שמתחתינו, וכך יכולנו לעקוב ולראות את כל חיי משפחת השועלים.

מדובר בזכר ונקבה שחיו בטריטוריות סמוכות, ובכל שנה היו גם מקימים משפחה חדשה. ידענו בכל שנה היכן בדיוק השועלה בנתה מחילה בשביל הגורים. הכרנו כל צמח ועץ בשטח הנתון, ובמיוחד אהבנו לטפס על העץ שעמד בראש הגבעה, כדי לתצפת עוד יותר רחוק. וכך, בשעות שבילינו שם, ואכלנו את ארוחת הערב בשטח, עלה לי הרעיון שזו ההזדמנות שלי להאכיל את ילדיי בירקות בריאים ועסיסיים, כי – "מי שלא יאכל לא יראה שועל" !
או בנימה חיובית – "מי שיאכל יראה שועל" !

הם היו כל כך נרגשים ועסוקים בצפייה ובמעקב אחר השועלים, שממש לא היה אכפת להם מה הם אוכלים. העיקר שלא יפספסו שום דבר מההתרחשות בחולות. וכך, לפני כל יציאה מהבית, הייתי מכינה ארוחת ערב מזינה ביותר, אורזת בקופסאות בצורה מסודרת: מלפפונים ועגבניות, תירס ואפונה, פלפל וגמבה, ועוד מטעמים מהצומח.

האמת היא שגם אני הרווחתי ואכלתי יחד עם הילדים את ארוחת הבריאות הזאת, בכל פעם שיצאנו לחולות. ואני אפילו לא התלוננתי …

.
החולות שאינם
היום, לצערנו הגדול, השטח הפתוח והנדיר הזה כבר נעלם מנוף ארצנו. בישראל קצב הפיתוח הוא מהגבוהים בעולם. שטחים טבעיים שגודלם 400 דונם ומטה נוטים להיות חשופים לקטסטרופות, להכחדת מינים, ולהשפעות אדם שליליות.

הקירבה של החולות לאזורי המגורים של האדם, יוצרת סכנת טריפה של המכרסמים והזוחלים על ידי חתולי רחוב הנפוצים באזורי מגורים. כמו כן, יש זיהום אור חזק מבנייני המגורים הבנויים בשולי הפארק, אור שפוגע בבעלי החיים הפעילים בלילה.

שטחי החולות הנמצאים כיום בארץ הם משאב טבע נדיר ברמה ארצית, ובעל חשיבות רבה ברמה המקומית. שטחים פתוחים אלו משמשים בית גידול לבעלי חיים, ולנו הם משמשים למטרות טיול, בילוי, פנאי ונופש בחיק הטבע.