לגדעון, אבא של מורן, נמאסו הברוגזים עם הבת שלו. הוא סיפר לי שהיא לא עונה לו לטלפון, הוא מתרגז, ואז הם לא מדברים. אחרי יום-יומיים הוא נרגע אבל כשהיא שוב לא עונה לו, הוא שוב מתרגז ואז הם שוב לא מדברים. וככה נוצר מעגל ברוגז שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.

איך אפשר לצאת ממעגל הברוגז בעזרת מודעות לגוף

התמקדנו בתגובה של גדעון. תוך כדי שהוא מספר מה קרה בפעם האחרונה שמורן לא ענתה לו לטלפון. בדקנו מה קורה לו בגוף כשהיא לא עונה.
זיהינו שהוא נעלב ואז הוא מרגיש חנק בגרון.

מצד אחד הוא הופתע ואמר שזה לא הגיוני שהוא נעלב מהבת שלו, ובטח שהוא לא רוצה להיות איתה ברוגז. מצד שני, הוא מכיר את התחושה של החנק, ואמר שזה משתלט עליו. הוא הבין שתחושת העלבון חוסמת את היכולת שלו לתקשר עם הילדה שלו.

ככל שהעמקנו את תשומת הלב לתחושת החנק הוא למד איך העלבון משתלט עליו והמילים פשוט נתקעות לו בגרון. הוא מבין שהוא נעלב אבל עוד לא יכול להתגבר ולהמשיך לתקשר עם הבת שלו.
הוא שם לב שהעלבון גורם לו להיות נוקשה, פיזית בגוף. הוא הרגיש את הנוקשות בעיקר בחזה. הנוקשות גרמה למעין מאבק כוחות עם הילדה. המשפט "היא לא עונה לי – אני לא עונה לה!" נאמר בראש שוב ושוב והמשיך את ההתחשבנות והנתק.

מה קרה כשהוא למד "לרכך" את הנוקשות?

אנחנו יכולים להשפיע על ההתנהגות שלנו דרך עבודה עם הגוף. גדעון למד לרכך את החזה בעזרת תרגילי נשימות ותשומת לב לאזור. השליטה בנוקשות בחזה אפשרה לו לשלוט בעלבון, ולא להיסחף למצב של ברוגז עם הבת שלו.

מה קרה מאז?
השינוי המשמעותי הוא שהם לא נכנסים ל"ברוגז" וזה מאפשר להם לפתור את הבעיה. הבת שלו עדיין מסננת אותו, אבל התגובה שלו השתנתה. הוא לא הפסיק להיעלב אבל העלבון לא משתלט על התגובה שלו. זה אפשר לו להסביר לה איך הוא מרגיש ולסכם איתה מה לעשות כשחשוב לו שהיא תענה.