שיחה קשה היא שיחה שלא נעים לנו לקיים אותה, משום שהיא עלולה לגלוש לעימות. הצורך לקיים שיחות כאלה מתעורר מדי פעם, במיוחד מול ילדים בגיל ההתבגרות. אפשר להקטין את הקושי אם נזכור שמטרת השיחה היא בירור הדברים ולא תחרות על מי צודק. כך יתנסו המתבגרים בקיום שיחה מתוך כבוד לרגשות, לצרכים ולשיקולים של הזולת.

איך יודעים שהשיחה קשה?

זה דווקא פשוט: השיחה היא קשה אם אנחנו צריכים ליזום את השיחה, ומרגישים שהיא עלולה להתדרדר לעימות, ויכוח, כעס וריב. אם אנחנו חוששים מכך, עוד לפני שהשיחה החלה, סימן שהשיחה היא קשה; שיש פה נושא שהוא רגיש, שנוי במחלוקת ונוגע בעצבים החשופים שלנו ושל ילדינו המתבגרים. למשל: ליזום שיחה על מה שהם מרגישים, על ההחלטות שהם מקבלים, על הבחירות שלהם, על חיי החברה שלהם או על עתידם וכן הלאה.

אי אפשר להתחמק מזה

שיחה קשה היא כזו שמראש מוגדרת כשיחה לא נעימה. כלומר, שההורים יודעים, או משערים, שהיא תגלוש לכעס וריב, ולכן, רבים מאתנו מתפתים שלא להתחיל בה כלל. "חכה שאבא יחזור, נראה מה הוא יגיד" – היא דוגמה לניסיון התחמקות שכזה.
אלא שהתחמקות או התעלמות עלולות רק להחריף את הבעיה. למשל, הרבה פעמים חוסר הנחת של ההורים פורץ החוצה באמירות עוקצניות וציניות כלפי המתבגרים. האווירה בבית נעכרת, והוויכוחים מתגברים.

אם משהו מפריע לנו, עדיף "להניח אותו על השולחן" ולחפש פתרון. כך נלמד את ילדינו, דרך הדוגמה האישית, כיצד נכון לנהל שיחה בין בני אדם, ושיחת משבר במיוחד.

אל תחשבו במונחים של ניצחון, וגם לא של צדק

המיוחד אצל הילדים המתבגרים, הוא שעצמאותם הולכת ונבנית. צריך לראות את ההתפתחות הזאת באופן חיובי – אחרי הכל זאת בדיוק המשימה שלנו כהורים – להוביל את ילדינו לעצמאות.
כפועל יוצא מעצמאות זו, יש להם יותר ויותר צרכים ורצונות, ויותר ויותר עוצמה לפעול על מנת להשיג את מה שהם צריכים ורוצים.
זאת בדיוק הסיבה לכך שיש יותר עימותים עם ילדים מתבגרים מאשר עם ילדים צעירים, וזאת גם הסיבה שאי אפשר "לנצח" במצבי עימות, כי אם אנחנו מנצחים אותם, אנחנו לא מאפשרים להם לשקול שיקולים ולקבל החלטות. אם הם מנצחים אותנו, אנחנו לא מאפשרים להם לסמוך עלינו. בשני המקרים, הקשר בין הורים למתבגרים, המבוסס על סמכות ועל לסמוך, עלול להיפגע.

שיחה על השיקולים ולא על הפתרון

 באימון אנחנו מציעים מספר מהלכים שניתן לתרגל וליישם, גם אם אתם נוטים יותר לצד הוותרני וגם אם אתם נוטים יותר לצד הנחרץ והשולט.

הרעיון הכללי הוא לקבל את זה שאין פתרון שהוא נכון ומוחלט, ושקיים מחוץ למערכת היחסים הייחודית ביניכם לבין הילדים שלכם. אם היה כזה, זאת לא הייתה שיחה קשה, ויותר מזה – זה יכול היה להוציא את הנשמה מהמושג "משפחה". אם אתם מקבלים את זה, הרי שהפתרון יתברר ויתגלה מתוך השיחה שתקיימו עם ילדיכם, במהלך השיחה, או כתוצאה ממנה, ולא לפניה בזמן.

אחד היישומים החשובים של רעיון זה, הוא שלא כדאי להתחיל את השיחה בדרישת הפתרון שנראה לכם, ואחר כך לנהל משא ומתן על דברים שעליהם אתם מוכנים לוותר. הסיבה היא, שאם תציגו את הפתרון שלכם בתחילת השיחה, הצד השני (המתבגרים) עלולים להיכנס לעמדה של מגננה ולדרדר את השיחה לעימות. גישה זאת מחלישה את הילדים. לפעמים חשוב גם לתת להם הזדמנות ולצאת מנקודת הנחה שהם יודעים מה טוב להם.

אימונים מומלצים: אימון ביציבות / אימון בהקשבה

במקום זאת, אנו מציעים להתחיל את השיחה מכל מה שקשור לשיקולים, ויותר מזה – להתחיל את השיחה בכך שהצד השני (המתבגרים) יציגו את השיקולים שלהם.

להתחיל ב: "מה אתה מציע?", "מה אתה רוצה?",  "מה אתה מרגיש?",  או "מה אתה צריך?"

ומיד בהמשך לשאול : "למה?, או "מה היתרונות והחסרונות שאת/ה (המתבגרים) מזהה בהצעה שלך?"

לאחר מכן יכול ההורה להסביר את העמדה שלו ואת השיקולים שלו. עדיף לעשות זאת מתוך התייחסות למה שכבר נאמר, ולא כנאום מוכן מראש. למשל: "אמרת לי שלא לדאוג, אבל זאת זכותי וחובתי לדאוג".

שתי שאלות הפתיחה, "מה?" ו"למה?" מגדירות את נושא השיחה ואת אופייה: אנחנו מדברים על נושא מתוך בירור העמדות והרגשות של כל אחד מאיתנו כלפי הנושא.

מתוך השיחה השקולה, ניתן למצוא פתרונות ביניים, שישביעו את רצון שני הצדדים. כך הרווחנו כמה דברים: פתרון הבעיה, שמירה על אווירה טובה בבית והדרכה של הנער/ה כיצד מנהלים דו שיח, מתוך כבוד לרגשות, לצרכים ולשיקולים של הזולת.

השורה התחתונה היא: מטרת השיחה היא בירור הדברים ולא תחרות על מי צודק ומי טועה.

המקום והזמן של השיחה הקשה

אחד היתרונות שלנו כהורים, כמי שיוזמים את השיחה הקשה, הוא בבחירת המקום והזמן המתאימים. שיחה כפי שתוארה לעיל, על שיקולי הדעת והרגשות אינה פשוטה, לא לנו ולא למתבגרים – הרי הגדרנו מראש שזאת שיחה קשה. בחירת המקום והזמן של השיחה יכולים להקל על קיומה. לכן, בחרו מצב שהוא נוח ושקט, גם לכם וגם לילדים. מצב שאין בו הפרעות מן החוץ, שאיש אינו ממהר מדי, רעב מדי, טרוד מדי וכדומה.

איך יודעים אם אנחנו מצליחים?

אל תחשבו על עולם מושלם שבו אין מחלוקות וכעסים. אין דבר כזה. אף מתבקש שיתעוררו מחלוקות, כחלק ממסע המתבגרים לעצמאות. השאלה היא עד כמה החריף העימות, והאם לאחר העימות, ולאחר שנרגעו הרוחות, אפשר היה לשוב ולשוחח על הנושא.

אם פתחתם בשיחה, כבר סימן שעשיתם מעשה אמיץ. ואם היא גולשת לעימות, חכו שיירגעו הרוחות. נסחו מחדש את שאתם רוצים לומר ושוחחו שוב על הנושא.