באחד הטורים הקודמים דיברנו על הזדקפות התינוק, עמידתו האנכית, ותחילת צעידתו הזקופה בעולם, על האדמה, תוך התגברות הכוחות הרוחניים שבו על כוח הכבידה. בטור זה אני רוצה לומר כמה מילים על ישות הדיבור המפעמת בתינוק בתהליך הדרגתי ומורכב, לקראת שנת החיים השלישית.
רכישת הדיבור
גם הדיבור, כמו ההזדקפות, מבחין את האדם משאר בעלי החיים. זאת משום, שגם הדיבור הוא ביטוי של כוח רוחני הפועם באדם, ביטוי של תקשורת, של הבעה עם כוונה ועם חשיבה. ואכן, החשיבה תתפתח בתינוק לאחר מכן, ועל כך ארחיב בעתיד.
זכורה לי חוויה, שבה עברתי ברחוב, עם בתה הפעוטה בת השלוש וחצי של אחיינית שלי, ולפתע היא אמרה: "הנה שעון!". הסתכלתי על השעון שבחלון הראווה, והיה לי ברור שזה ממש לא דומה לשום שעון שהיא ראתה קודם. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את השעון הזה. ובכל זאת, היא ידעה שזהו שעון. זוהי תוצאה של דרך ארוכה, שמתחילה עם הלידה באופן נסתר ומופלא, ומתגבשת בקרב התינוק, ואחר כך הפעוט, לכדי תפיסת שמות, מילים ומושגים, שיוכם לעצמים, בניית המשפטים ועוד.

.
התהליך, כאמור, הינו מורכב עד מאוד, נסתר ומופלא, והוא פעולה של כוח רוחני שמתבטא בדחף מופלא של הפעוט ללמוד ולהכיר את השפה. אותו דחף שיעזור לו להתגשם עוד ועוד דווקא כישות ארצית על פני האדמה.
תפקיד ההורים – לאפשר
כפי שהזכרנו לגבי ההזדקפות, שאין לזרז אותה או להאיצה, כך גם לגבי רכישת הדיבור ולימוד השפה. הדבר היחיד שעל המבוגרים לעשות הוא לאפשר. לאפשר את התפתחות השפה, את רכישת המושגים והמילים כפי שהיא. הילד כבר יידע בהמשך הדרך לדבר נכון, אם אנו נדבר נכון.
חשוב להקפיד לא רק על דיבור נכון. אלא גם על אופן הדיבור: עשיר וחווייתי, עם תיאורים, מילים יפות, עם אוצר מילים רחב, גם אם נדמה לנו שאנו בקושי מבינים את המילים הגבוהות הללו… הדיבור העשיר הזה, בשפה עשירה ומגוונת עם אוצר מילים רחב, יבסס בילד את רכישת הדיבור באופן בריא. למעשה, האופן בו המבוגר מדבר משפיע ישירות על עיצוב הפעוט, שכעת יונק בשקיקה כל מילה, כל הברה, כל גוון צליל שיוצא מפי המבוגר – במישורים השונים, לא רק בשפה. הרי ידוע, כי אופן הדיבור מלמד על דברים רבים ולא רק על התוכן של מה שנאמר.
איך מדברים?
בגישת מדע הרוח האנתרופוסופי של רודולף שטיינר, ההמלצה היא לא לדבר אל הקטנטנים בשפה מתיילדת, בשינוי הקול שלנו כשאנו פונים אליהם. שימו לב, מדובר על ה"איך" שאנו מדברים, ואין לבלבל זאת עם האפשרות שהם ייתפסו כעת בעינינו כעת כמבוגרים קטנים – הם לא! הכוונה של שטיינר כאן היא למשהו עמוק הרבה יותר, הקשור למפגש של הילד המתהווה עם האמת. אם כך, בהפניה שלו לדיבור בקול הרגיל שלנו הוא מתכוון לכך שנהיה אותנטיים, גם עם תינוק קטן שנדמה שאינו מבין דבר. נכון, הוא לא מבין; אבל הוא קולט את מה שמעבר – הוא למעשה קולט הכל.
אם כך, ישות הדיבור נכנסת אל תוך התינוק בהדרגה, תחילה יש את הקול, ובהדרגה חובר הדיבור אל הקול, ומתהווה שפה. זהו הבסיס והמצע להתבססות החשיבה שתתפתח בהמשך, גם היא בהדרגה במשך השנים הבאות ובשלבים שונים ובאופנים שונים, עד להגעה אל שלב החשיבה המופשטת המוכרת לנו כמבוגרים.