לתהליך הגמילה מחיתולים יש גישות שונות. בפוסט זה אציג אותו כתהליך פרידה, כיוון שתהליכים עם ילדים בגיל הרך (ויש שיגידו עם ילדים בכלל) מומלץ לבצע בהדרגתיות. אז אם חשבתם או הרגשתם שילדיכם מאותת, או נראה לכם שהוא מתעניין בחיים ללא החיתול, כדאי שתקראו את זה.

ראשית, יש לציין שלילדים מאוד חשוב לרצות את הוריהם, או את הדמות המטפלת ולכן מאוד חשוב להם לעמוד בציפיותיהם. אם ילד ירגיש שהוא עלול לאכזב את אותה הדמות, ברוב המקרים דווקא תיווצר התוצאה ההפוכה, שהיא חוסר שליטה בסוגרים. חוסר השליטה נובע ממקור של פחד, שמקורו בעיקר מחשש של כישלון אישי. ילדים מאוד חוששים להצטייר "ככישלון", ולכן התגובות מצד הדמות המלווה הן קריטיות להצלחת התהליך.

שנית, כפי שאנחנו כמבוגרים זקוקים לרגע קל המנותק מהסביבה על מנת להטיל את צרכינו, יש לזכור שגם פעוטות שלראשונה לומדים להיגמל מהחיתול, זקוקים לאופן הנוח להם ביותר על מנת להתנתק לרגע מהסובב אותם ולהתרכז בהטלת צרכיהם. ברוב המקרים, אם נעמוד מול ילד שיושב על האסלה ונצעק לו "נו כבר" כנראה שנעמוד שם עוד הרבה …

תהליך הגמילה – גמילת יום – על פי שלביו

1. הכנה של ההורים וגם של הילד
ההורה חייב להיות מוכן להתמודדות ופנוי (גם רגשית) לתהליך ולכל הדרוש ממנו. חשוב לקחת בחשבון שינויים בתקופה שיכולה להשפיע על פניות ההורה או הנוכחות שלו בחיי הילד. נוכחות ההורה והתגובות ממנו לכל הצלחה או פספוס הן קריטיות להצלחת התהליך. הכנה לילד – חשוב שייחשף עוד בטרם הורדת החיתול לדוגמאות אישיות של אמא ואבא הולכים לשירותים, לספרים וסרטונים בנושא. כמו כן, שיהיה שותף בקנייה של תחתונים, סיר או ישבנון.

2. פיתוח מודעות לתחושות בגוף, תהליך למידה גופני
אחד העקרונות של הגישה הוא ההבנה, כי השליטה בצרכים שייכת לילד. מדובר בתחום שהוא שלו ולכן נמצא בשליטתו. העברת האחריות היא מההורה לילד. מתוך כך, על הפעוט לדעת להבחין מהי תחושת הצרכים ולדעת לקרוא לה בשם כלשהו (או בסימן מסוים של שפת גוף). עליו להיות מחובר לגוף שלו, ולדעת להרגיש ולתמלל בצורה כלשהי מה הוא חווה פיזית. זאת על מנת לחזק את תחושת הביטחון שלו ולצמצם את ההרתעה מהעניין.
המטרה כאן, היא שירגיש איך מרגיש פיפי או קקי כאשר הם לוחצים בבטן וכשהם יוצאים מהגוף. למשל, מה זה הרטוב הזה, איך מרגיש קקי שמתנתק מהגוף.

3. הורדת החיתול באופן הדרגתי
הפעוט הכיר כל חייו משהו אחד, וכעת עליו להכיר ולהתרגל למשהו חדש. אז נכון שילדים מסתגלים מהר, אך הורדה פתאומית וחדה של החיתול יכולה להיות מלווה בלחץ רב מדי שמופעל על הילד. לכן, מומלץ להתחיל עם הורדה של חיתול באופן הדרגתי. למשל, להתחיל בשעה עד שעתיים ביום, ולהאריך את הזמן בהדרגה.

את התהליך מומלץ דווקא להתחיל בבית, במקום הבטוח יותר לילד, בו הוא מרגיש הכי נינוח, ורק לאחר מכן, לשלב גם את המסגרת. חשוב מאוד לציין, שבשלבים הראשונים על ההורה להיות נוכח מאוד מול הילד, להגיב בצורה עניינית וקצרה בזמן אמת (בכל מקרה של פספוס), ולא למשוך את זמן הניקיון וההחלפה. זאת כדי להיעזר בפיזיולוגיה הטבעית של תחושת הרטיבות או החמימות על קולטני העור, שתפקידה להתריע לילד שמשהו מציק לו, או לא מרגיש טבעי על הגוף. בדומה למבוגר שחולצתו נרטבה – כל האנרגיה מופנית לכך, וזה הדבר הבולט היחיד שאנו מרגישים באותו הרגע.

תגובות ענייניות, הן תגובות המשקפות את מה שעומד לנגד עניינו באותו הרגע: "עשית פיפי, זה פיפי". התגובה הבאה צריכה להתייחס לעתיד: "בפעם הבאה שאתה מרגיש שפיפי או קקי מתקרב אתה יכול ללכת לעשות בשירותים (או בסיר), או לקרוא לי ואני אעזור לך". שימו לב! העברת האחריות לילד – מומלץ לומר "בפעם הבאה שאתה מרגיש שיש לך פיפי..", ניסוח המחזק את המודעות העצמית, ויש בו הרבה מעבר להיגד כגון: "אם יש לך פיפי..".

4. שילוב גמילה במסגרת
השתדלו לעדכן את צוות הגן כאשר בחרתם להתחיל תהליך, ולבקש לשוחח בנושא ולהימנע ממבוכה. בקשו מגננת או סייעת אחת שתשים יותר לב לילד, ואם הוא מרגיש שיש לו פיפי או קקי שיאמר לה. גם במקרה זה, להעניק לילד תגובות ענייניות ואמפטיות.

נקודה חשובה נוספת שיש לבצע בשילוב המסגרת היא יצירת מעגל של ילד + הורה + גננת. השילוב יעשה באופן שבו ההורה נותן לגננת הוראות מלאות בפני הילד, על מנת שירגיש שיש הצלבה של מידע ומכך גם עוגן.

לסיום, לאורך כל הדרך – זכרו במיוחד את הדברים הבאים:
• ציפיות ההורה של עמידה ביעדים: אנחנו לא יכולים לקבוע יעדים, כגון עד שיכנס לגן, או עד שנעבור דירה. מדובר בתהליך ששייך לילד ויש להתייחס אליו ככה. ככל שנהיה יותר משוחררים ורגועים עם הנושא, זה יזרום יותר חלק.
• במידה וילד לא מגיב ולא מראה עניין, יש לשחרר ליומיים שלושה, אולי זה יבוא ממנו (להחזיק חזק בסבלנות.. ואז ממש בעדינות להמשיך..)

במאמר הבא אתייחס לגמילת לילה ולתופעת הרגרסיות הכרוכה בגמילה.