מאת: רונית וייץ
מה יותר קל – לדבר או להקשיב?
לדבר זה קל, אנחנו אלופות בלדבר, יש כל כך הרבה מילים, מחשבות ואירועים. ולהקשיב זה קל? ברור, אפילו יותר מלדבר, האוזניים פשוט שם, שומעות את כל מה שקורה מסביבנו. אין מאמץ ולא צריך להוציא אנרגיה, כי לא "עושים" כלום.

ואז מגיע אימון מאמאנט, וארבע עשרה אמהות על המגרש מקבלות קריאה מהמאמן: "לדבר!!!!, למה אתן לא מדברות?" זה קטע לא? מאמן כועס עלינו שאנחנו לא מדברות? הרי אחד האתגרים הגדולים של מאמן בליגה זה להשתיק אותנו מהשיחות החשובות שיש לנו: מה עשה הילד, איפה טיילנו, מה קורה  עם הבעל, איזו תוכנית ראיתי ואיזה אוכל בישלתי… ובכל זאת, על המגרש ניתן לראות הפסדי נקודות בגלל שלא "דיברנו".

לטובת מי שאינה משחקת, הנה הסבר קטן על ה"שיח" החשוב כל כך במשחק: על המגרש עומדות שש שחקניות בכל צד. שלוש בקו הקדמי ושלוש בקו האחורי. השחקניות בקו הקדמי – תפקידן "להתקיף", להנחית כדורים למגרש היריבה מבלי שהכדורים יתפסו. שחקניות הקו האחורי תפקידן לשמור, להגן, לתפוס כדורים. קריאת "שלי" על המגרש זו הכרזה של שחקנית שהיא לוקחת את הכדור שבדרך מהצד השני, ובכך מונעת התנגשות בין שחקניות, שרצות יחד לתפוס, או לחילופין כדור שלא נתפס על ידי אף אחת.

איזו אישה את?

היא הרי צעקה "שלי!!", אמרה שהיא לוקחת את הכדור, אז למה לא הקשבתי?
הנה חמישה תפקידים, שאם אני לוקחת אותם על עצמי כשאני בהגנה, צפויה לי התנגשות עם שחקנית, או מבטי אימה מחברותיי, או "לא נורא" מזויף , וכן כדור על הרצפה ותחושת החמצה:

* המקריבה:  אני אקריב את עצמי כדי להגן ולשמור עלייך מפני הכדור שמגיע, אני כאן בשבילך!
* הכוכבת: אני אוהבת פרגונים, מי לא? ועוד מבעלי והילדים – הכי כייף! אז הנה הזדמנות להיות במרכז העניינים ולגרוף את תהילת ה"איזו הצלה נדירה!!!"
* המנהלת: אני הרי תמיד יודעת מה נכון עבורי, עבור בעלי ועבור ילדיי. לכי תעשי הפרדה באמצע משחק ותביני כי היפה שלצידך שווה לך ואת לא יכולה לנהל אותה.
* הסומכת: אני סומכת רק על עצמי, אני יודעת מה נכון לי, לא כולם עושים את הדברים בדרך שאני אוהבת, אז אני אעשה את זה לבד.
* הפולניה: אני אעמוד בצד, לא רוצה להידחף, אני סומכת עליך, לא נעים…..

אני כל אחת מהנשים האלה. אני אוהבת לעזור, אבל לפעמים אני לא משאירה מרחב ללמידה ולהתנסות. המילים והפרגונים מעלים אותי גבוה וגורמים לי להיות טובה וחזקה יותר, אך אני חייבת לשים לב שזה לא דורס את הפרחים שלצידי. אני בהחלט "תקתקנית" ודואגת שדברים יקרו, אך לעיתים טועה לחשוב כי אני יודעת מה הוא הנכון ביותר. לצערי, לא סומכת הרבה על אחרים ומדי פעם גם אקטין ראש במסווה של "סומכת עלייך".

אומר להגנתי, כי בזמן המשחק כשאת ממוקדת במטרה קבוצתית בו "כדור לא נופל!!" את לא ממש מקשיבה… אבל זו בדיוק הלמידה. האחריות שלי היא לתת לאחרת לעשות את שלה כדי שכדור לא ייפול. להיות בשיא הריכוז, הלחץ, המתח אבל לא לשכוח שאת חלק מקבוצה ובזה תלויה ההצלחה!

דוחפת לעשייה חיובית או נדחפת? זמן חינוך

לכי תסבירי לילדים למה נדחפת למרחב האישי של השחקנית, או למה החלטת להיות ראש קטן ולתת לאחרים לעבוד במקומך. לכי תסבירי לילדים את ההפסד של הנקודה אולי המשמעותית של המשחק בגללך. ירדתי מהמדים ומהמגרש והגיע זמן חינוך. ההסבר במקרה בו אני "אשמה" בדרך כלל בא במינוחים כללים יותר כגון "חשוב בקבוצה להקשיב…חשוב שהשחקניות ידברו… " (רק זה חסר לי שאצא לא מושלמת מול ילדיי).

בכלל, אני חושבת, כי נכון "לנצל" הזדמנויות שבשגרה כמו אלה, וללמד על אומנות וחשיבות השיח, ההקשבה, האמון והמרחב האישי. למידה על כח הקבוצה והיכולת של ה"ביחד" ליצור הצלחות וניצחונות. בחרתי לקחת חלק בקבוצה. הבחירה הזו מחייבת אותי לעשות שינויים, לראות במראה שמציבות לי השחקניות את הדברים שקשים לי ולהתמודד איתם. לראות במראה של הילדים שלי את הדברים שמחייבים התייחסות ולהיות טובה יותר עבורי, עבורם.

הילדים מספרים לי על אינטרקציות חברתיות בבית ספר, ולא אחת אני נופלת בלשוני ומחליטה לעדכן מיידית מה אני חושבת ואיך צריך לנהוג ומה צריך לעשות. אבל אני מתאמנת על הקשבה שקטה, כזו שהילדים פורקים ומשתפים לצורך השיתוף. ולחכות… לחכות לבקשה שלהם לעצה, לחכות לרצון שלהם להסבר, ואם זה לא מגיע מצידם, ליצור יוזמות למצבים בהם אני אהיה הדוגמא האישית להעביר את המסר, מודה זאת התגובה הנכונה בעיני…

אם נחזור לתחילת המאמר, אלפי אמהות ימשיכו לדבר באימונים ולא לדבר במשחק, אבל כמו כל דבר בחיים, צריך להתאמן. להתאמן למצוא את האיזון בין "קשקשת" ובין "תקשורת". להתאמן לשחרר את ה"אני" ולקבל את ה"אנחנו". להתאמן באומנות ההקשבה… מאמאנט זה קבוצה, המשפחה היא קבוצה ותקשורת היא המפתח לניצחון במערכות היחסים שיש במשפחה ובקבוצה.

מאמאנט – קבוצה ותקשורת

הקבוצתיות החמה והאיכותית שיש בקבוצות הליגה במאמאנט, מאפשרת לשחקניות להתמיד באימונים ולהיות נחושות במשחקים. המטרה המשותפת מאירה את השחקניות כפרט ואת הקבוצה כולה באור חיובי ומכיל. אור המאפשר תקשורת בין השחקניות, האמהות, ויוצר חברות אשר באה לידי ביטוי בכל רבדי החיים.

גם אני מאמאנט. ואת?
מוזמנות להכנס לאתר הבית של מאמאנט ולעקוב אחרינו בדף הפייסבוק שלנו.