תגידו… גם אצלכם זה קורה:

אני : אלה נו מה קורה עם החדר…
אני : אלוש כבר סידרת את החדר?
אני : אלוש בחייך, תסדרי שנוכל להתיישב כולם יחד לאכול
אני : נו אלה מה יהיה…
(מצידה אין קול ואין עונה)

בום!!!! זהו נגמר לי הפתיל, התפוצצות, הרמת קול והתסריט המוכר. כמובן שסידור החדר זה רק דוגמה, וזה קורה לכל אחת ואחד מאיתנו במצבים שונים. אז איך אפשר אחרת, אתם שואלים … האם אפשר בכלל אחרת?!?! התשובה הכנה היא שכן.

כן אפשר אחרת, ובבתים לא רחוקים מכם זה אף מתנהל בדיוק כפי שהייתם רוצים שיקרה אצלכם. אם כך מה צריך לעשות כדי שזה יקרה אצלכם אחרת … ממש כמו בדמיונכם… פשוט להפסיק לדמיין ולהתחיל לעבוד.

לזכור שמדובר במערכת יחסים

המשימה הראשונה בחינוך ילדנו היא להבין שמדובר קודם כל ביחסים. אם זהו הנושא הראשי, מומלץ שנבחר בו תמיד כעמוד האש שלנו, זה שמתווה לנו את הדרך. נחזור רגע לאלה … כשאני מסתכלת על הסיטואציה מבחוץ, אני יכולה להבחין שעל המאוזנים מונחים שני דברים: סידור החדר על ידי אלה אל מול טיב היחסים בנינו. אני מסכימה עם המחשבה שמתגנבת לראשכם עכשיו: האם על כל דבר שנרצה, נוותר להם מעכשיו לטובת היחסים בנינו? התשובה היא כמובן שלא. אבל מומלץ ורצוי להחליט מראש מהם הגבולות שלנו – וכל מה שאינו בגזרת הגבולות ההכרחיים, ידחק הצידה לטובת היחסים.

אם סידור החדר אינו הכרח בביתנו, וניתן מידי פעם לסמוך על ילדנו שיישא באחריות ובתוצאות, הלוא שלא שווה לי להרוס יחסים עם בתי בפתיחתו של ויכוח קולני בעניין. ויכוח כזה יוביל אותנו למקום של אגו, מאבק כוח ושאר מרכיבים שפוגעים בטיב היחסים. מומלץ לנהל שיח פתוח ומזמין באופן קבוע, בו נבקש אנחנו את מה שחשוב לנו, ונזמין אותם לעשות. יחד נמצא את שביל הזהב.

בנוסף, במידה והוחלט על דבר מה וילדנו אינו עומד במילתו ניתן להשתמש בתקיפות אדיבה. נשמע מבלבל ועם זאת די פשוט. ילדינו אהובים עלינו באשר הם. אנו מחויבים לאהוב ולדאוג לילדנו, לא משנה מה… כאשר אנחנו משתמשים בשפת התקיפות האדיבה אנו בעצם לא מוותרים על עצמנו ועל הבקשה שלנו. איך עושים זאת… עם הרבה כבוד ואדיבות אל מול ילדנו.

לי ולאלה שלי כבר יש הסכם בעניין סידור החדר. על היחסים בנינו אנחנו מצליחות לשמור ברוח חיובית, כי בחיים יחסים הם מעל הכל… מדברים יחסים – מדברים שפה חדשה בהורות.