מיומנה של דולה: ללכת ללוות לידה, כשיש שלושה ילדים חולים בבית זה …. נשמע אולי קשה, אבל זה סטארט-אפ!!!
באמת.
קודם כל, בראשית הלילה, לא ממש נרדמתי כי תמכתי בילדה רביעית בשלוש הקאות. בדיוק אחרי האחרונה, כשהרגישה טוב ונרדמה, והשעה הייתה אחת וחצי בלילה, צלצל הטלפון מהאישה שקראה לי לבוא ללוות אותה ללידה.
אז לא הייתי עייפה… כי עוד לא נרדמתי, ולהתעורר אחרי שעה שינה זה יותר קשה מאשר לא להירדם בכלל.
מסתבר ששלושתם חטפו משהו כשאכלנו, לא כהרגלנו, בשר בחומוס הקבוע שלנו … ואיזה באסה זה ילדים שלא מרגישים טוב, ואיזה באסה לעזוב אותם ככה, ולא להיות מסוגלת לעזור להם….
אז אני צריכה לצאת ולהניח שלא אחזור לפחות עד הצהריים למחרת – ומי יהיה איתם?
הם עם אבא שלהם, כן? הפרטנר שתומך בי.
אז עבורו זה דווקא היה טוב 😉 שהם היו קצת חולים כי הם:
לא היו נמרצים, לא השתוללו, לא רצו ממקום למקום.
לא דרשו ממנו ובכלל כמעט כלום – רק לרבוץ, תה מרווה (לבטן) ופומלה טרייה על מחצלת בשמש החורפית.
וגם לא רבו ביניהם, כי למי יש כוח כשחולים לריב?
ולא בלגנו את הבית, כי למי יש כוח לזוז בכלל?
הם גם לא ממש היו רעבים, כמו "רעבים" כל הזמן כתמיד… אז הוא לא היה צריך להתעסק עם ארוחת בוקר, וארוחת בוקר שנייה וארוחת צהריים…
וכך הוא הצליח להתנהל עם לעבוד (בסדנה הצמודה לבית), לפחות חלקית, ולתמוך בהם כשהיה צריך. ואני הלכתי וזכיתי ללוות אישה אמיצה ומדהימה בלידה שנייה שהייתה תיקון לידה מרגש ומשמעותי.
כשחזרתי בסביבות 12,קרועה מעייפות מלילה ללא שינה, מה היה לי לעשות?
.
קצת לארגן את הבית (בכל זאת…): כביסה, כלים בקטנה, להעמיד משהו קל במרכז השולחן …
ואז, פומלה יחד עם הילדים בשמש הרכה.
התקלחתי ו…
כולנו יחד הלכנו לישון צהריים, שזה לא קרה מזה שנים.
ילדים חולים זה סטארט-אפ.
.
.
לא באמת, לגמרי –
כאב לי הלב לעזוב אותם ולא לעטוף אותם.
אבל,
יש להם גם אבא נפלא שיודע לעשות בדיוק את זה.
והייתה מין תקשורת אחרת בינינו כשחזרתי.
כמו תמיד בעת מחלה ואחרי מחלה – יש מין התרחשות גדילה כזו. המערכת מטולטלת, הטפל והלא נחוץ מתפוגגים, וצומחים דברים חדשים ומתארגנים חלקים אחרת, בצורה רעננה.
0
