בכל בית יש הרגלי אכילה שונים וכן מאכלים מועדפים שהבאתם מילדותכם או שיצרתם לבד במשפחה שלכם. בכל בית יש גם שמות מקוריים לאוכל, שרק אתם והמשפחה מכירים. בבית של ההורים שלי קראנו ללחם מטוגן "לחם ככה-ככה", כי כשהייתי ממש קטנה ורציתי להסביר לאמא שלי שאני רוצה לאכול לחם מטוגן הראיתי עם היד את התנועה של להפוך את הלחם במחבת ואמרתי לחם ככה-ככה, וזה תפס.

אחת הלקוחות שלי ביקשה ממני "להבריא" מתכון של עוגיות שנקראות אצלם "אביביות" על שם המטפלת האהובה אביבה, שהייתה מכינה אותן כל שבוע. כיום יש להם אביביות בגרסה הבריאה, עם קמח כוסמין ושמן קוקוס.

אצלנו בבית ביצה קשה נקראת "ביצה קטנה". הקטנצ'יק התחיל לקרוא לה ככה, ולקח לנו זמן להבין שזה בגלל הספר "הזחל הרעב" שהקראנו לו כל יום במשך שבועות: "באור הלבנה מוטלת על עלה ביצה קטנה…" (אני יכולה לדקלם את כל הספר בעל פה מהסוף להתחלה). כך הביצה הקטנה הפכה למיתולוגיה משפחתית.

כריך מפואר

אחת המנות הכי פופולריות אצלנו בבית נקראת "כריך מפואר" – שלא משנה מה יש בו, הלחם הוא רק תירוץ, והעיקר שיהיו בו ערימות של ירקות, ממרחים ומילויים. בשביל לאכול כריך מפואר צריך לפתוח את הפה ממש גדול. למשל: כריך מפואר עם ממרח פסטו, אבוקדו, ביצה קשה ("ביצה קטנה" כמובן), פרוסות עגבנייה ומלפפון, לימון כבוש וערימת נבטים.

מסורת הכריך המפואר התחילה מבעלי וממני, כשהכנו לעצמנו את מה שאנחנו אוהבים, ונהנינו בקול רם מההשקעה העצמית. עם הזמן הילדים התחילו להציץ לנו בכריך ולהתעניין מה יש בפנים. אחר כך הם ביקשו לטעום, והיום הם כבר מתחרים רציניים בטורניר הכריך המפואר של הבית. לא משנה מה יש בצלחת של הבן הבכור שלנו, הוא תמיד ידחוף את הכל לתוך הכריך (אדממה, באמת??)
ואם שואלים אותו מה הוא עושה, הוא עונה "כריך מפואר".

אז איך גורמים לילדים לאכול כריך מפואר עם נבטי חמניה ולימון כבוש?

לא מחליטים בשבילם

אנחנו נורא רוצים שהם יאכלו הכל ושיאכלו בריא ומזין, אבל אנחנו בדרך כלל מחליטים מראש מה הם יסכימו לאכול ומה לא. חלק מההחלטות שלנו מבוססות על ניסיון העבר, על ההיכרות עם הילד שלנו או על החוויות שלנו כילדים. פעמים רבות אנחנו נמנעים לנסות לתת להם לטעום כל דבר ירוק, חום או כל צבע יוצא דופן, וגם מאכל עם חתיכות של ירקות, מרקם לא חלק, אגוזים וגרעינים או… תוסיפו לרשימה מניסיונכם. לפעמים אנחנו צודקים, ואין סיכוי שהם יאכלו את זה, אבל לפעמים לא. אי אפשר לדעת אם לא מנסים. תמיד תציעו. מקסימום הם יטעמו.

מעודדים ומחזקים אותם

משוב (פידבק) חיובי, עידוד וחיזוקים מעצבים התנהגות. אנחנו רואים את זה בכל תהליך חינוכי שאנחנו עוברים עם הילדים. גם החינוך לתזונה בריאה הוא תהליך. נכון שהמטרה הסופית היא שהילדים יאכלו מזון מגוון, בריא ומזין, אבל חשוב להבין שהתהליך הוא הדרגתי וההתקדמות היא בצעדים קטנים.

גם אם הילד שלכם רק רחרח את הברוקולי שהגשתם לשולחן ולא הסכים לטעום, שבחו אותו על זה שרחרח. בפעם הבאה הוא אולי יסכים לשים אתו בצלחת שלו, וגם על זה שבחו ועודדו אותו. אל תשכחו שרומא לא נבנתה ביום אחד… סבלנות וגישה חיובית יביאו לתוצאות טובות. אם ננזוף בילד שאכל רק ביס אחד, לא ניתן לו בכך תמריץ לנסות שוב.

וכמובן – אוכלים בעצמנו אוכל טעים שעושה לנו טוב. תשקיעו בעצמכם בכריך מפואר !