נכון, אני מסכימה אתכם לגמרי, זה בכלל לא פשוט להתחיל לספר סיפורים מהלב. אפילו כשאנחנו באמת רוצים, משתוקקים, יודעים ומדמיינים כמה נפלא זה יכול להיות לנו ולילדינו. עדיין, כשאנחנו לפני רגע האמת, הבטן משקשקת….

.

המעבר לעולם הדמיון

באחת מהסדנאות שלנו, אמא אחת היתה בטוחה:
"כן, את אומרת שלכולם יש את היכולת לספר סיפורים מהלב… וברור, שאת עושה זאת בקלות… ושכולם פה יצליחו… אבל אני? …. אל תצחיקי אותי! אין לי את זה. זה פשוט לא אני. אני מבטיחה לך, זה לא ילך!"

טוב, אבל אחרי ששה מפגשים, איזה כיף היה לראות כיצד עיניה אורות, כשמעיין הסיפורים בקע מתוך עיניה הפנימיות ומנפשה עבור ילדיה. מעיין שהאיר את המרחב המשותף ביניהם בשמחה, ספונטניות קולחת וחופשית, חום ואהבה.

נכון שזה קשה לכולנו, לעשות את המעבר מעולם היומיום לעולם הדמיון, מהעולם הרציונלי לעולם המופלא, מהעולם המעשי לעולם הסיפור והאגדה. ונכון שיש אנשים שזה בא להם יותר בקלות מאשר לאחרים.
וגם נכון שהיו זמנים והיו תרבויות בהם אנשים סיפרו סיפורים ומעשיות באופן שוטף כחלק יומיומי של החיים. דבר זה לא מקובל בימינו, בעולם התקשורת הטכנולוגית והאלקטרונית.

יחד עם זאת, אנו מתגעגעים וכמהים לכך, משום שהתקשורת האלקטרונית לא הכחידה, ברוך השם, את הנשמה שבנו, ובטח שלא את הנשמה אצל ילדינו. והנשמות האלה כמהות לפעילות המיוחדת, הזורמת והמתקשרת שלהן הן נועדו!

.
אז בואו ניתן להן את מה שהן זכאיות לו.
אבל קודם כל:
בואו ניצור לנו מרחב לימוד פרטי משלנו לסיפורים מהלב

אין צורך לרוץ ולספר ישר לילדים את הסיפורים מהלב. אנחנו, ההורים, זכאים קודם כל לקבל לנו למרחב אימון ותרגול פרטי משלנו לפני שאנחנו יוצאים עם הסיפור לאוויר העולם.
אז קודם כל, אנחנו נתרגל את הסיפורים מהלב בינינו לבין עצמינו, בלב שלנו, ובשקט שנגלה, הולך ומתרחב, הולך ונגלה, בלבנו.
אז קחו לכם את הזמן, פעם ביום, לפני השינה, בזמן שאתם משכיבים את הילדים. הקדישו חמש דקות מתוך הזמן הזה לעצמכם, לתרגול פנימי של הסיפורים מהלב. זהו זמן יקר ומיוחד רק לכם ולנפשכם. שמרו אותו, והעריכו אותו.
בחמש הדקות האלו בדקו את עצמכם:
אילו סיפורים מהלב בא לי לספר? סיפורים מהזיכרון? סיפורים ממתי שהיינו קטנים? סיפורי הרפתקאות? סיפורים עדינים? סיפורים אינטואיטיביים?
עצמו את עיניכם, ונסו לראות בעיני רוחכם:
איזה סיפור מבקש לבקוע ממני? מה אופיו? מה מהותו?
הישארו עימו. תנו לו לתפוח בלבכם. נסו למצוא אותו ולהתחבר אליו גם במשך היום. התיידדו אתו.
וכך, לאט לאט, תמצאו את הסיפורים מהלב שלכם.

לפעם הבאה:
מספר הסיפורים הטבעי שבתוכי – תרגיל של גילוי.

בהצלחה וכל טוב,
מציפורי של הסיפורים.