בוקר. הרבה משימות, מעט זמן. זאת משוואה שגורמת ללחץ בהרבה בתים. רינת הגיעה אלי לפגישה, כי נמאס לה להגיע מרוטה לעבודה. "בסוף אנחנו מגיעים בזמן", היא סיפרה, "אבל אני מתיישבת בבוקר על הכיסא ואני עייפה, כאילו אני בסוף יום עבודה."

איפה הבעיה ?

בפגישה הראשונה שחזרתי יחד עם רינת את מהלך האירועים בבוקר. רינת סיפרה שהבוקר מתחיל נעים. היא מתעוררת ראשונה, מעירה את הילדים, ומתחילה להתארגן בעצמה. כשמתקרב הזמן לצאת מהבית, והילדים עדיין לא מוכנים היא נלחצת, ואז מתחילות הצעקות. רינת הוסיפה: "אני יודעת שאני לא צריכה להילחץ, אבל אני לא יכולה כל יום לאחר לעבודה."

רינת מרגישה חוסר אונים. היא לא רוצה לצעוק ומבינה שהצעקות לא עוזרות לילדים להיות מוכנים בזמן, אבל היא לא מצליחה לפעול בדרך אחרת ולא לצעוק. אז איך בכל זאת אפשר לצאת מהבית בזמן ובאווירה טובה?

דיברתי עם רינת על ההתעוררות של הילדים. יש ילדים שקמים כמו קפיץ, ויש ילדים שלוקח להם זמן להתנתק מהשינה ולהתעורר. הצעקות לא גורמות לילדים שלה להתעורר מהר יותר, אלא רק מלחיצות אותם ואפילו מאטות אותם.

סיכמנו שהבעיה היא בלחץ של רינת. בסוף כולם יוצאים מהבית בזמן, אבל יוצאים כעוסים.

כיצד הלחץ מורגש בגוף?

לאחר שאבחנו שהבעיה היא בלחץ, חיפשנו כיצד הלחץ מורגש בגוף. רינת זיהתה שהיא מרגישה את הלחץ כמתח בידיים ובנעילה של הלסת. בפגישות הבאות תרגלנו כיצד להרפות את הלסת, ובעזרת מגע, המתח בידיים ירד. המטרה של התרגול היא למקד את רינת בתחושות המתח בידיים ובלסת כדי שתוכל לזהות כשהן מופיעות, בזמן ההתארגנות בבוקר כשהיא עם הילדים. כך היא תדע שהיא נכנסת ללחץ מיותר, תרפה את הידיים והלסת כפי שתרגלה יחד איתי ותוכל להוריד את רמת המתח.

התרגול אפשר לה לזהות בזמן ההתארגנות שהמתח עולה, להרפות את הידיים, ולהמשיך להזדרז בלי הלחץ. הטון דיבור שלה השתנה, ובמקום לצעוק היא מצאה איך לדבר אל הילדים ולגייס אותם להזדרז. רינת שמה לב שכאשר היא נלחצת, לא רק בבקרים ולא רק עם הילדים, הרפיית הלסת והידיים, עוזרים לה להוריד מתח באופן כללי בחיים.