תמיד חשבתי שאוכל הוא הרבה יותר מתזונה: אוכל ממלא גם צרכים פיזיים, התפתחותיים, רגשיים חברתיים ותרבותיים. לכן, הוא מספק לנו הזדמנויות לפיתוח כישורים ומיומנויות רבות. ללא קשר לאופי המשפחה שלנו – כולנו צריכים לאכול, כמה פעמים ביום. אז למה לא להפוך את טקס האכילה למשהו שהוא מעבר לארוחה? במיוחד עכשיו, בתקופת החגים, יש לנו שפע הזדמנויות לשבת ביחד סביב השולחן ולאמץ הרגלים משפחתיים חדשים.

ארוחה משפחתית
ילדים צעירים לומדים מאיתנו ה-כ-ל דרך התבוננות וחיקוי. גם בארוחה הם צופים בנו ולומדים מה אוכלים, איך אוכלים, איך משתמשים בסכו"ם, ואיך מתנהלים סביב השולחן. זמן הארוחה כופה עלינו לעצור או להפסיק פעולות אחרות שעשינו, ולשבת ביחד סביב השולחן. זו הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים אכילה נכונה, נימוסי שולחן, התחשבות בזולת וניהול שיחה כחלק מהבילוי המשותף בארוחה.

כדאי להקפיד על כמה שיותר ארוחות משפחתיות משותפות, גם אם רק אחד ההורים נמצא בבית. אפשר גם לקבוע מראש שתיים או שלוש ארוחות ערב בשבוע, שבהן כולם נוכחים. למשל ארוחת ערב שישי וארוחה או שתיים נוספות באמצע השבוע.

שיחה משפחתית
בזמן הארוחה כולנו נינוחים יותר ופנויים לשיחה, וזה מאפשר לנו להקשיב לילדים ולהם להקשיב לנו. זו ההזדמנות שלכם להדגים לילדים כיצד מנהלים שיחה שתעניין את כל המשתתפים. תתחילו אתם – ספרו להם על היום שלכם בעבודה, על משהו משעשע שקרה לכם, שתפו אותם בחוויות ובאתגרים שהתמודדתם איתם. כמובן שיש להתאים את התכנים לגיל הילדים. אחר כך, תנו להם את האפשרות לחלוק את החוויות שלהם, תשאלו שאלות ותפגינו התלהבות כדי לייצר חוויה חיובית מהשיחה.

.
גם ילדים מאוד צעירים יכולים ללמוד לנהל שיחה. אולי לא יעניין אותם לשמוע על ניהול הפרויקט שאתם אחראים עליו בעבודה, אבל הם ישמחו לשמוע מה אכלתם היום לארוחת צהריים ואילו חברים פגשתם.

סבב הוקרה
אחד המנהגים המשפחתיים שלנו הוא "סבב הוקרה" בארוחת הערב: כל אחד מבני המשפחה משתף את כולם בדברים הטובים שקרו לו היום. לפעמים אלה דברים גדולים ומשמעותיים, כמו הצלחה בפרויקט חשוב או שיחה טובה עם חבר. לפעמים אלה שמחות קטנות, כמו משחק כיפי שהילדים שיחקו בו עם החברים, או האימון הטוב שהיה לי בבוקר. סבב ההוקרה מכוון את הילדים, גורם להם לחשוב באופן חיובי ולחפש את חצי הכוס המלאה. והאמת היא שגם לנו, ההורים, זה עושה את אותו אפקט …

בשנים האחרונות אנחנו גם משתדלים לחלוק עם הילדים בזמן ארוחת הערב סיפורים לגבי קשיים קטנים והתמודדויות שאנחנו חווים כשאנחנו לא איתם. למשל, לפני כשבועיים, נשפכה עליי כוס קפה ברכב, בזמן שנסעתי לפגישה בפקקים של הבוקר. נאלצתי לחזור הביתה להחליף בגדים, לנקות את הרכב ולדחות את הפגישה שהייתי בדרך אליה. זה די הרס לי את הבוקר. בארוחת הערב של אותו היום, בפרספקטיבה של עשר שעות כבר יכולתי לספר לילדים את הסיפור עם חיוך ועם פרופורציות נכונות. צחקנו על זה ביחד והילדים למדו שלפעמים גם אמא לא שמה לב ושופכת כוס בטעות – זה שימח אותם מאוד (:

לשוחח לא לחקור
אף אחד מאיתנו לא אוהב ש"חוקרים" אותו באופן חד צדדי, ולכן כשאנחנו שואלים את הילדים "איך היה בגן/בביה"ס?" אין להם מוטיבציה לשיתוף והם עונים בתשובות של מילה אחת. נצלו את הארוחות ליצירת זמן איכות וחיזוק התקשורת המשפחתית. שתפו את הילדים בסיפורים שלכם, ותראו שלאט לאט הם לומדים כיצד מנהלים שיחה סביב השולחן ויחכו בקוצר רוח לספר את הסיפורים ואת החוויות שלהם.