כשתינוק נולד, חשוב להעניק לו המשכיות של התנאים שהוא חווה ברחם בהיותו עובר. כך נאפשר לו לצאת לאוויר העולם בהדרגתיות. בחודשים הראשונים לחייו של תינוק חשוב לזכור שאין פינוק – יש צורך.

התנאים שחווה העובר ברחם הם תנאים אידאליים: העובר נימצא בתוך סביבה נוזלית שמעדנת את התנועה. הוא מתהפך ומתנועע (כל עוד יש לו מקום לכך) והוא מקבל מענה לכל הצרכים שלהם הוא זקוק באופן מיידי. כשהאימא נעה, שזה מה שקורה רוב היום, הוא חווה תנועה רכה. דפנות הרחם עוטפות אותו ונותנות לו את התחושה הנעימה של מגע. הוא שומע כל הזמן את הקול המונוטוני של הדופק של אמא. כל רעש או קול חיצוני מגיעים אליו במעומעם, בגלל השכבות שיש לרחם – תחושה ממש נעימה ומרגיעה.

מכאן אנו לומדים ששלושת התנאים האורגניים (הטבעיים) הם: מגע, קול ותנועה. חשוב להעניק אותם לתינוק על ידי כך שננסה לחקות אותם. ראשית צריך להיות מודעים לדברים, ולהימנע מהתייחסות לצרכים של התינוק כאל ביטויים של פינוק.

–

כשהתינוק בוכה, ואנחנו מחפשים את הסיבה לחוסר שביעות הרצון שלו, אני ממליצה להתחיל במגע: טפיחות קלות על הגב והשכמות של התינוק, כאשר אוחזים אותו בתנוחה אנכית. אחר כך קול: לדבר אליו, לשיר לו או להשמיע לו מוזיקה. אפשר גם "ששש…" מונוטוני, שכן אלה הרחשים שהעובר שמע ברחם, והדבר מאוד מרגיע ונוסטלגי עבורו.

תנועה – כשהורה מנסה להרגיע תינוק בישיבה, בדרך כלל זה לא עוזר. כשאנחנו יושבים אנחנו סטטיים, וכך גם התינוק. לעומת זאת, כשעומדים, אנחנו מעבירים משקל מצד לצד, וכך נוצרת תנועה טבעית שמרגיעה את התינוק. אפשר גם ישיבה של ההורה על כדור פיזיו, בקפיצות קלות או סיבובי אגן, דבר שמדמה את התנועה המונוטונית שהעובר חווה ברחם, וזה מאד מרגיע.

כאשר הורה מודע לצרכים של התינוק הוא גם מפרש נכון את התנהגותו  – ולא פותר את הכול בכך שהתינוק מפונק. כאשר הורה מספק לתינוק את צרכיו הראשוניים, הטיפול בו יהיה יותר קל ופחות מתסכל.