הצלצול הגיע מוקדם מהצפוי וכרגיל לא הספקנו לדבר, להאזין, לשאול ולחשוב. "נתראה בשבוע הבא" אמרתי לילדים בחיוך. בדרך החוצה שמעתי את אחד הילדים פונה לחברו ואומר: "למה תמיד השיעור הזה הכי קצר?"

שיעור מוזיקה מספק לילדים הצצה לעולם האמנויות, בו יש כללים וחוקים אחרים ובמיוחד חשיבה מחוץ לקופסה. "ללא מוזיקה החיים היו שגיאה" אמר ניטשה, ולא נותר לי אלא להסכים איתו. מנהלים רבים אינם מבינים את חשיבות הנושא ומצמצמים תחום זה בתכנית הלימודים’ בטענה שאינו חדשני ואינו נדרש בעידן הדיגיטלי. אמנם כל ילד יכול ללכת הביתה ולשמוע ביוטיוב את הזמר האהוב עליו, אך לעשות את ההקשרים העמוקים בין שיר, יצירה, נגינה ויצירתיות – יכול לעשות רק מורה טוב למוזיקה.

בטהובן כשיעור לחיים

ילדינו זקוקים לאוויר לנשימה, לצלילים משובחים ולגירוי קוגניטיבי פותח מחשבה, שהמוזיקה יכולה לספק בקלות יחסית בבית הספר היסודי.אשתמש בדוגמה מהשבוע האחרון, בו לימדתי בין היתר את יצירתו של המלחין לודוויג ואן בטהובן – הסמפוניה החמישית, ובתוכה מוטיב ה"גורל".

ילדי כיתה ה' נכנסו לחדר והתיישבו במקומותיהם. את השיעור פתחתי בלימוד סולפג' (לימוד תווים) ומקצבים, כפתיחה סטנדרטית לשיעורים שלי. משם המשכתי לשיר "שווים" של עילי בוטנר. למדנו לשיר את השיר בשפת הסימנים של החירשים. הילדים שרו איתי וחיקו את תנועותיי. שוחחנו על אוכלוסיית הילדים החירשים וכיצד שפת הסימנים תורמת לתקשורת שלהם עם הסביבה, ומשם המעבר לבטהובן היה קל.

במקום להתחיל את לימוד היצירה כרגיל, ניגשתי לדלת ודפקתי עליה את המקצב – טוק, טוק, טוק, טוווווווק. הילדים ההמומים לא הבינו מה קרה למורתם הבוקר. הלכתי אל הלוח ודפקתי גם שוב – טוק, טוק, טוק, טווווווק. וכך גם על השולחן וגם על הכיסא. לאחר תהיות ושאלות, סיפרתי לילדים שהיום נשמע יצירה מיוחדת – אחת היצירות המפורסמות של המלחין בטהובן. יצירה זו בנויה כולה על המוטיב הזה, של "הגורל דופק בדלת". בטהובן הלך והתחרש בימים ההם ואיבוד השמיעה גרם לו כמעט לאבד את דעתו. את חוסר האונים והכעס שלו, העביר בטהובן לצלילים. ומיד עברנו לשמוע את הצלילים.

"כמה כעס יש במוזיקה", אמר אחד הילדים.

"מה קרה לו אחר כך?" שאלה אחרת.

"איך הוא הצליח להמשיך להלחין בלי לשמוע?" שאל ילד.

השאלות רק הלכו והתרבו. מעבר לעובדה שהילדים למדו על בטהובן הגאון ועל הסמפוניה החמישית שלו, למדו לזהות כלי נגינה, למדו להכיר את מבנה היצירה ואת קורות חייו של המלחין, הילדים למדו שיעור נוסף – שיעור ברגשות. שיעור בקבלת השונה. שיעור בהתמודדות עם משברים ודרכים יצירתיות למציאת פתרון.

חוויה של ביחד

זו, בקצרה, כל תורת החינוך המוזיקלי הטוב. חינוך מוזיקלי אמנם כולל לימוד שירים, יצירות ומיומנויות מוזיקליות, אך בראש ובראשונה, לדעתי, חינוך מוזיקלי טוב גם מחבר אותנו לעולם. דרך המוזיקה בבית הספר, ניתן ללמוד על מקומות בארץ ובעולם (גיאוגרפיה), ניתן ללמוד על תקופות שונות במהלך ההיסטוריה, דרך פרספקטיבה של גדולי המלחינים (היסטוריה ואזרחות), ניתן לחוות קשת אדירה של רגשות(מפתח הלב), ניתן לשפר באופן מדהים את השפה העברית והאנגלית באמצעות שירים, ניתן להבין חוקיות מתמטית דרך חוקיות מוזיקלית וכל זאת בהנאה צרופה ובחוויה אמיתית של ביחד.

שיעור מוזיקה בבתי ספר רבים הוא מקור האור לתלמידים. בתוך כל העברית והמתמטיקה, ההיסטוריה והמדעים, האזרחות והמחשבים, ניצב לו שיעור זה כשיעור שונה, אחר ומעניין. בשיעור מוזיקה אין מבחנים, בשיעור מוזיקה אין שיעורי בית, בשיעור מוזיקה אין בכלל שולחנות בכיתה. אז מה בכל זאת יש שם?

בתוך הבועה הקסומה שנקראת "שיעור מוזיקה" קיימים תחומי תוכן רבים החוברים יחדיו לשיעור קוהרנטי אחד מעניין. בתוך שיעור אחד המורה, כמו קוסמת, מצליחה לשיר עם הילדים, ללמד אותם להאזין ליצירות מוזיקליות, ללמד את הילדים תווים ומקצבים, לגרום לילדים לנגן בכלי נגינה, לחשוב באופן יצירתי, לנוע במרחב לצלילי המוזיקה ובעיקר – ליהנות.