עשר בלילה. השקט שאחרי הסערה. רק החפצים המוטלים דוממים ברחבי הבית יסגירו את שהתרחש כאן רק עד לפני דקות ספורות. בשארית כוחותיי אני גוררת את עצמי לחדרה של המתבגרת שלי, כי בכל המולת היום בקושי הספקתי להחליף איתה מבט, שלא לומר מילה. עכשיו כשהאחים הצעירים שלה כבר ישנים הגיע תורה.

בדרך מחדרם לחדרה רגשות האשם מתחילים לזקוף קומתם ולהשפיף את שלי. זה באמת לא הוגן שהיא מקבלת פחות תשומת לב מהם, אבל מה אני יכולה לעשות?! הם זקוקים לי כל הזמן (לפעמים אני חושבת שיכלו להעסיק במשרה מלאה צוות של חמש אמהות מסורות מבלי שישעמם להן לרגע). והיא, לעומתם, מנהלת את חייה בעצמאות שמעוררת הערצה. אני יודעת שהיא צריכה אותי לי לא פחות רק באופן אחר לגמרי. וכך, עם דמעות אשמה בעיניים אני דופקת על דלתה.

דפיקות חלושות-מתנצלות- אין תגובה (היא עם האוזניות מן הסתם).
אני מגבירה את הדפיקות:
"מה????!!!!"
"זאת אני. רציתי להגיד לך לילה טוב. אפשר להיכנס?"
"כן…."

ואז היא מתחילה לדבר

אני מתיישבת לידה על המיטה . היא מורידה את האוזניות ולא מסתכלת עליי. אני מזהה את מצב רוחה הלא מרומם ומחבקת אותה. שקט. ואז בלי הכנה מוקדמת היא מתחילה לדבר בשצף ולתאר בפרטי פרטים את מה שאירע היום בבית הספר עם החברות. אני מתקשה לעמוד בקצב המלים ששוטפות אותי, אבל מבינה שהיא מספרת לי משהו מאוד משמעותי ושעליי להקשיב ברוב קשב. הקשב שלי לא משהו בשעות אלה של היום, או יותר נכון של הלילה. בשעות האלה אחרי כל העומס והאינטנסיביות של היום, כל שאני חושקת זה להשתרע על הספה ולבהות בפרק מתוך הסדרה האהובה עליי.

מיותר לציין, ששיחת נפש עם המתבגרת דורשת כישורים שונים מפעולת בהייה בטלוויזיה. אני נישאת על גלי הדיבור השוצפים ונסחפת הרחק מפנטזיית הספה-טלוויזיה שלי. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הרבה מאוד שיחות שלנו התרחשו בלילה. דווקא בלילה אלה הן השיחות הכי עמוקות ומשמעותיות שלנו.

בהתחלה הייתי די מתוסכלת מזה: למה דווקא עכשיו היא בוחרת לפתוח בשיחה כזו? למה היא לא יכולה לדבר איתי בשעות נורמליות – בצהריים או בערב כשאני ערנית יותר ומסוגלת להקשיב ואפילו להגיב?

אבל היום, אני נוהגת להזכיר לעצמי שעבורי, אולי, זו שעה ממש לא אידיאלית לנהל שיחה מסוג זה, אבל עבורה אין שעה טובה מזו. כשקראתי את ספרו של ד"ר ריירה, "Staying connected to your teenager" הבנתי שהמתבגרת שלי אינה שונה מרב בנות ובני גילה, שמתעוררים לחיים בדיוק בזמן שאנחנו כבר עומדות לסגור את הבאסטה להיום. אז למה זה ככה בעצם?

רגע של מדע

מחזורי השינה והערות של מתבגרים שונים בתכלית מאלה של מבוגרים. על פי מחקרים, ההבדלים הביולוגיים בפעילות של מחזורי השינה והערות של המתבגרים גורמים להם להרגיש ערניים דווקא בשעות הלילה. עובדה זו מקשה עליהם גם ללכת לישון בשעות שבהן הלכו לישון כילדים, ומן הסתם גם מקשה עליהם להתעורר מוקדם בבוקר לבית הספר. מחזור השינה שלנו המבוגרים שונה משלהם. המח שלנו מתחיל לשחרר מלטונין (ההורמון שאחראי על מחזור השינה שלנו) כבר בשבע בערב. כך שבשעה שהמתבגרות (וגם המתבגרים) שלנו נמצאות בשיא הערנות שלהן ומרגישות שעכשיו אפשר באמת להתחיל את היום, אנחנו לעומתן, מרגישות שהגוף שלנו זועק שנלחץ על מתג הכיבוי שלו ונניח לו לנפשו.

חוסר הסנכרון במנגנונים הביולוגיים שלנו יוצר קרקע ללא מעט עימותים וויכוחים בין מתבגרים והורים. הורים מתקשים להבין את הרגלי השינה של המתבגרים שלהם ונוהגים לשפוט אותם לגביהם: "אם היית מקשיבה לי והולכת לישון בשעות נורמאליות היית מסוגלת לקום בבוקר לבי"ס בזמן ולא מאחרת כל יום!"
מוכר לכן?
וחזרה לענייננו, מדוע זה חשוב וכדאי שנעשה את המאמץ וננסה להסתנכרן מידי פעם עם השעון הביולוגי שלהן? ואיך נוכל לנצל את פעילות מחזור השינה שלהן כדי להתחבר אליהן?

הנה כמה סיבות שהופכות את שעות הלילה כפוטנציאליות לשיחות מהסוג שאנחנו רוצות לנהל איתן:

1. זה היה היום שהיה
הזמן שעבר בין ההתרחשויות ועד הלילה מאפשר להן לעבד את מה שארע ביום שלהן ולהתבונן בדברים בפרספקטיבה. הן מסוגלות לחבר בין גישות להתנהגויות, בין יחסים ומצבי רוח, רעיונות והרגלים יומיים. במלים אחרות, יש להן כבר הבנות ותובנות משל עצמן שהן יכולות לחלוק.

2. הזמן מרפא הכל
לא תמיד, אבל בדרך כלל, ככל בזמן שחולף מההתרחשות עצמה, חלה התרחקות רגשית מסוימת. הן כבר לא נמצאות בעין הסערה ומקבלות מעט פרופורציות.

3. הלילה עולה ההגנות יורדות
מכיוון שמדובר בסופו של היום ההגנות הרגילות יורדות מעט והן מוכנות לשוחח על דברים בפתיחות שאינה אופיינית לשעות אחרות.

4. העדר תחרות
בשעות האלה אתן לא צריכות להתחרות על תשומת הלב שלהן. החברות שלהן כבר הלכו הביתה ואתן פנויות מהעיסוקים שלכן (אם לא מחשיבים שינה כעיסוק כמובן). בקיצור, זה זמן שיכול להיות רק שלכן ללא הפרעות סביבתיות.

הבוקר שאחרי
לפעמים בבוקר שאחרי המתבגרת שלך מרגישה חשופה ופגיעה. היא מבינה ששיתפה אותך במידע אישי, והאינטימיות הזאת, שנוצרה ביניכן אתמול בלילה עלולה לאיים עליה. חשוב מאוד שתכבדי אותה ותניחי לה. אל תנסי להמשיך מאיפה שהפסקתן. תני לה את המרחב והמרחק שהיא זקוקה לו כעת כדי לעכל הכל ולהרגיש בטוחה. היא תעריך את זה מאוד!