"הנה בז מצוי!!!" התעוררתי בבהלה לקולו של עמית, שצעק מעבר לחלון הרכב בהתרגשות גדולה. "הנה בז זכר בוגר!" הוסיף פרטים, ודייק בהם כמובן. ככה, בכל נסיעה ברכב עם המשפחה או עם חברים, זכינו לדיווח צפרות און ליין מעמית בני האמצעי. לפעמים הספיק לו רק לשמוע את קול הדורס באזור שנסענו, ומיד היינו מקבלים דיווח על הציפור. ההתרגשות הייתה גדולה במקרים בהם ראה בזי ערב במעוף נמוך מעל לשדות.
הוא נחשף לציפורים עוד בהיותו עולל בעריסה. בתפקיד שלי כאמא מאמצת של גורים וגוזלים של חיות בר מהספארי, היה עליי לתמוך, לטפל ולהאכיל גוזלים של הרבה מאד ציפורי בר, ביניהם גם דורסי יום ודורסי לילה. במשך השנים אהבתו של עמית לדורסים הלכה והתחזקה תוך כדי שהוא לומד וחוקר עליהם בצורה עצמאית.
כל גוזל שהגיע אלינו לטיפול בבית זכה להתייחסות רצינית מעמית. קודם כל, זיהוי הגוזל ואחר כך פירוט הדיאטה שמתאימה לו ולצרכיו המיוחדים. לפעמים הזיהוי בגוזלים ממש קשה, הפלומה יכולה להיות דומה, גודל המקור או צורת הראש… למשל, גוזל של בז מצוי דומה מאד לגוזל של בז עצים. ההבדל ביניהם מתחיל להראות רק לאחר שהנוצות מתחילות לצמוח.
עמית מאד אהב את הדורסים ולמד לחקות את קולות הציוץ שלהם. כשביקשו אוכל הציוצים היו שונים מהרגיל, ועמית תמיד "עמד על המשמר" ודאג לקרוא לי מיד כשאחד הגוזלים היה רעב. מעניין היה, שהמזון שהכנתי עבור הדורסים לא הגעיל אותו והוא לא נרתע ממנו. המזון היה כמובן בשרי, ומורכב בעיקר מבשר מכרסמים. האהבה הגדולה והידע הרב שעמית צבר עזרו לי במשך השנים עם הטיפול בגוזלים. יכולתי לצאת לכמה שעות מבלי לדאוג לגוזלים, כי עמית החליף אותי בהאכלה ובטיפול בהם. יכולתי ללכת לאירוע מבלי לשוב הביתה מהר ברגע שעמית החליף אותי כ"אבא מאמץ". תחביב הצפרות שלו הפך ללמידה של ממש, והוא הצטרף לטובי הצפרים בסיורים בחוגים ובטיולים בכל רחבי הארץ.
באהבה הגדולה שלו לציפורים הוא הצליח גם להדביק את החברים שלו מבית הספר וגם את השכן בקומה מעלינו. הם היו יוצאים לסיורי צפרות רגליים באזור המגורים, ובסופי שבוע הייתי משמשת כנהגת לצפרים הצעירים שעקבו אחר העופות המקומיים והנודדים.