הבן הבכור שלי היה תינוק בררן. מרק הירקות לא היה לטעמו, מחית הפירות שהכנתי לא הייתה חלקה מספיק, וככה יצא שעד גיל שנה הוא חי על חלב אם ומחיות פירות קנויות. כל יום, כל היום. כאמא צעירה לא ממש ידעתי איך להתמודד עם זה, ושחררתי באיזשהו שלב תוך מחשבה שיהיה בסדר. אבל כל הזמן הציקה לי השאלה: למה הילד לא אוכל?

בוקר אחד, בזמן שאני בעבודה, הטלפון צלצל ואני רואה על הצג את מה שאף הורה לא רוצה לראות כשהוא בעבודה – את השם של המטפלת. ברור שנלחצתי וחשבתי שהוא חולה.
אני: הלו?
מטפלת: הכל בסדר!!!!!!!
אני: אז מה קרה?
מטפלת: לא תאמיני! הוא פשוט התיישב ליד שולחן האוכל, והתחיל לאכול ה-כ-ל: לחם עם אבוקדו, ביצה קשה, מלפפון, פלפל, גזר וזיתים…
אני: (דמעות של שמחה)

מאז ועד היום (תשע שנים אחרי) הוא עדיין אוכל כמעט הכל, תמיד מוכן לטעום ולנסות, ומפצה אותי על השנה הראשונה.

.

נכון, יש ילדים כאלה, שנושא האוכל עבורם הוא פשוט Non issue, והם יודעים ליהנות מאוכל ולהתייחס אליו כחוויה כמו כל חוויה אחרת. ויכול להיות שהעובדה ששחררתי ונתתי לו להחליט בעצמו, עשתה את העבודה. אולי זה בכלל בזכות המטפלת המשקיענית והמתמידה שלא ויתרה והייתה מכינה ארוחת בוקר שווה כל יום, גם כשהוא לא אכל, עד שבסוף הוא התגרה והתפתה לנסות.

אי אפשר לדעת. וזה גם לא באמת משנה. וזה העניין – אנחנו לא באמת יודעים מה עובר לילדים בראש ומה יעבוד או לא יעבוד. אנחנו יכולים רק לנסות, ולהמשיך לנסות, ולהמשיך לנסות. היום, בפרספקטיבה של אמא פז"מניקית לשלושה ילדים, שגם עובדת בתחום ומייעצת להורים אחרים, למדתי את הדבר הכי חשוב:

בלי לחץ!

אנחנו ממש רוצים שהם יאכלו כמו שצריך, ומתוסכלים מזה שהם מעדיפים חטיפים וממתקים. לפעמים מבלי לשים לב, אנחנו משדרים להם את הלחץ, במילים או בהתנהגות שלנו. גם אם אנחנו לא אומרים את זה אנחנו חושבים: למה הוא לא אוכל? וברגע שהגאונים הקטנים מבינים שזה עניין, הם גם מבינים שיש להם יכולת שליטה והשפעה עלינו, וזה לא משהו שמוותרים עליו בקלות.

נסו לשחרר את הגישה של הסבתות של פעם, בסגנון: "עוד ביס קטן בשביל אמא!". הילדים לא אוכלים בשביל אמא, אבא או סבתא, הם אוכלים בשביל עצמם. בשביל לא להיות רעבים ובשביל להיות בריאים וחזקים. זו האחריות של הילד לדאוג לעצמו. ברגע שמשדרים להם שהם האחראים ושאנחנו סומכים עליהם שיעשו את הבחירה הנכונה, כל עניין של "לעשות דווקא" ולהתעמת איתנו מאבד את העוקץ שלו …

אז בשורה התחתונה – שחררו.