מאת מיכל כרמל:
שיחה על מוות זה לא פשוט, אבל אם נאפשר פתיחות בשיח, ניתן לפחדים לתפוס מקום בשורות הראשונות ונשחרר טאבו, נצליח לפתח שפה מגוונת לרגשות. כך יהיה לנו בסיס כנה ויציב להקניית כלים להתמודדות עם תכנים חמוצים-מרים ביום יום שלנו.
מת פירושו חסר חיים. חדל מלהתקיים. פשוט. אבל בעצם לא. ההגדרה שלנו למת היא בעצם ההיפך מחי. איך זה קורה שבמדינה שטובעת בחדשות על אלימות ונפגעים, שמצאה כל כך הרבה מילים לשעות של שידורים חיים, יש אוצר מילים כל כך חסר כשזה מגיע למתים.
שיחה עם אמה על מוות
אמה, בתי בת הארבע, אמרה לי לפני כמה ימים: "אמא אם לא שותים משתזפים ואם משתזפים מתייבשים ואם מתייבשים נהיים מתים" (אגב במלעיל ולא במלרע). מהלך לא הכי קוהרנטי אבל בהחלט אפשר לזהות את תהליך הגסיסה בחסות האגודה למלחמה בסרטן. אני כמובן נבהלתי: מה פתאום מתים? מי מת? אף אחד לא מת! כולם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. טעות. הילדה שלי הביאה משהו, היא ביקשה לפתוח דלת ואני לא רק שלא שמתי רגל אלא ממש טרקתי לה אותה בפנים ואטמתי ביריעת ניילון ומסקינטייפ ומגבת עם סודה לשתייה שחס ושלום רעיון המוות לא יחדור את הבועה הלא קיימת של הקיום התמים שלה.
בשלב הבא התעשתי והבאתי הסבר פיוטי שגורס שמי שמת הופך לפרח ואחר כך לעץ. אדפטציה מוחשית לעניין הנשמות. ושוב האמת בחסות בתי בת הארבע טפחה לי בפנים. "לא אמא, הוא מת, הוא לא זז, הוא לא הופך לפרח". איך זה שאנחנו כל כך מתעקשים שיגידו לנו את האמת, במיוחד הילדים שלנו וכל כך בקלות אנחנו מסלפים אותה עבורם. עבורנו. אז ניסיתי שוב. "מי שמת לא זז. אז מה קורה איתו אז?" אמה אמרה שדורכים עליו. אני הסברתי שמזיזים אותו כי זה לא יפה לדרוך על אנשים. מסר טוב לחיים. בינתיים השארנו את זה שם. את הגופה אני מתכוונת. בצד הדרך. כמו כל אקדח מעשן, היא וודאי תחזור במערכה השלישית.
אז איך מתמודדים עם איש מת מהלך?
קודם כל אם הוא כבר על השולחן, בואו לא נטאטא מתחת לשטיח. באותה נשימה לא בטוח שצריך למהר לנתח את הגופה עם כל הכלים שברשותנו. זה לא בהכרח ארגז הכלים שנכון לילדים.
מה זה מת לדעתך?
מה דעתך על זה? זה מציאותי או דמיוני?
למה לדעתך מתים?
איך אתה מרגיש לגבי זה?
מה יכול לעזור לך?
חשוב שנעודד את הילד להביא את המחשבות שלו ולהציף את התחושות ושניתן לגיטימציה לכל תחושה שתעלה. נפנה לה מקום, לא שיפוטי, ונחזק אותה. מתוך המקום הזה, של החופש, הוא יגלה את האלטרנטיבות להתמודדות וימצא את החוסן בתוכו. אז יהיה מקום עבורנו להציע גם את הארסנל שלנו.
עם ילדים גדולים יותר המניע לשיחה הזו יכול להיות כתבה בחדשות שבה צופים יחד או כל תוכן שהילד יביא. גם שמועות וואטסאפ מחרידות הן לגיטימיות ואפשר לצאת מהן לשיח על תחושת ביטחון אישי. אבל בשורה התחתונה, אם נאפשר פתיחות בשיח, ניתן לפחדים לתפוס מקום בשורות הראשונות ונשחרר טאבו, נצליח לפתח שפה מגוונת לרגשות. כך יהיה לנו בסיס כנה ויציב להקניית כלים להתמודדות עם תכנים חמוצים-מרים ביום יום שלנו.