נדב שלי

אני לא יודעת מי מתרגש יותר אני או אתה? איכשהו, למרות שאף אחד לא עולה לכיתה א', היום הראשון של השנה החדשה הופך לי את הבטן. כי יש בו ביום הזה ריח של משהו חדש, ילקוט מסודר ומחברות בלי אוזניים, קלמר עם כל הציוד הנדרש ומחשבות כאלה של ליד מי נשב ואיך תראה המורה החדשה. יש בו גם את הרצון הזה, לספר את מה שהיה בחופש הגדול ולזכות בתחרות של "לי היה הכי כיף".

שלום כיתה ה'. אתה כבר יודע ליד מי תשב ומי תהיה המורה, אפילו איך תראה הכיתה. אתה כבר יודע לקרוא, לכתוב ואפילו כמה תרגילים מסובכים בחשבון. אתה כבר יודע שבית ספר זו מסגרת שיש בה כמעט הכל (נכון, אין לגו, טלוויזיה, מחשב, אמא אני רעב ובריכת שיחה).

בילקוט הצבעוני הזה שבחרת בקפידה אני יכולה לצייד אותך בחוכמה קטנה, אל תפסיק!
אל תפסיק לשאול שאלות, לדרוש תשובות מעמיקות, להציב נוכחות בסימן קריאה, לא להיות ילד שקוף. תמשיך לזכור את חוכמת כיתה א': אתה זה אתה ולא אחד מארבעים, וזה שיש לכם את אותה החולצה עם אותו הסמל לא הופך אותך לפועל יצור של ציונים.

.
אל תפחד להיות מצוין, תשאף גבוה, תשאף לדעת, אל תעצור כשקשה. תמשיך לצייר את העולם בגוונים מרהיבים ולחשוב ברצינות יתרה לאן השמש נעלמת אחרי הים. אל תפסיק להיות הילד שלא מתבייש להגיד "אני לא אוהב כדורגל" ולסחוף אחריו את כולם לפינת יצירה. אל תפסיק! רק תמשיך לגלות מי אתה ואם צריך לצעוק את זה – "תצעק" בדרך שבה תבחר. אתה יודע כבר מזמן, שהבטן יודעת הכי טוב מהו הדבר הנכון.

תזכור, שבבית ספר מלבד חשבון ותורה יש בעיקר אוספים של רגעים, שיהפכו לאבני יסוד אצלך בחיים. תעשה ששלך יהיו תמיד שמחים, מצחיקים וגם שובבים – אני מרשה. כאלה שפעם כשתשב סביב השולחן של שישי עם הנכדים, תוכל לספר עם חיוך על הפנים, שיזכיר לכך את הילד שבך; איך הברזת משיעור מדעים, ואיך שולה הייתה לך מורה לחיים. אמנם על זה לא מקבלים ציונים, אבל מקבלים על זה את משמעות החיים.

וגם… תעשה לי טובה ואל תשכח, לחצות במעבר חצייה, לברוח כשיש מכות, לאכול תפוח ולזרוק לפח את שאריות הכריך. יש לזה ריח נוראי.
אוהבת
אמא