אודותיי:                                                          המאמרים שלי->

הי, רגע.. כבר… שנייה אני מסיימת, אה.. גם את זה? עכשיו? מה עכשיו? איפה אני? איזה יום היום?

בסדר… ריכוז. עכשיו.

אמממ… אני לימור סימון, הילדה הזו שבכיתה ג' אמרו לה שהיא פוטנציאל בלתי ממומש ולא ממש

טרחו להסביר לה מהו אותו פוטנציאל.

אני, לימור סימון, הילדה הזו שבכיתה ג' ממש באותו מעמד, שאלה את אמא "מה הכי כדאי לי

להיות כשאגדל" והיא (שלא סיימה אפילו תיכון) ענתה "תהיי את".

אני, לימור סימון, שמכיתה ג' ועד עצם היום הזה עובדת בלהיות אני. ולהיות אני זה שלל אפשרויות

ומורכבויות, שהקו המשותף להם הוא שפה. אני מאמינה גדולה ש"כל מה שנחשב עשוי ממילים"

(למעט יהלומים ושוקולד) וכמו שהעולם נברא במילה, כך גם אנחנו. בונים והורסים חדשות לבקרים

עולמות.

אני, לימור סימון, נשואה כבר מלא שנים ליואל, אמא לשלושה בנים וכלב, עיתונאית, תסריטאית,

יועצת ארגונית, מלווה תהליכים של פיתוח ייחודיות בבתי ספר תוך התמקדות בשיח מיטבי, מעבירה

סדנאות כתיבה לבני נוער ולמבוגרים. איך אני מספיקה את כל זה? זה קשור להפרעות הקשב שלי…

יש לי שלושה בוסים עיקריים: יואב (19), איתמר (14.5) ונדב (10.5), שלושה מופלאים שמלמדים

אותי כל יום מחדש להסתכל על העולם דרך העיניים שלהם ומשם לגלות דברים נדירים.

על מה אני כותבת?

על החיים, על הרגעים הקטנים האלה שנראים לנו נורא דרמטיים, קיצוניים, בלתי אפשריים, מדירים

שינה, על מה שמעצבן, מציק, משעמם ולא הגיוני, על להיות הורים, בני זוג, כלות, צרכנים, צרחנים, עובדים ולפעמים גם עבדים. כותבת את מה שיושב בבטן ורק דרך העיניים שלי.