כשאני התגרשתי "נשמות טובות" דאגו לומר לי שילד להורים גרושים לעולם יחלום שההורים שלו יחזרו להיות ביחד. יכול להיות – אבל כבר התגרשתי. זה יעזור אם אתבוסס מעכשיו בתחושת אשמה?

ייסורי מצפון ותחושת אשמה זוללים לנו אנרגיה

אז נכון שילדים לא קופצים משמחה כשההורים שלהם מתגרשים אבל אפשר ללמוד איך לחיות בכיף בשני בתים. בעקבות גרושים מתחוללים שינויים רבים שמשפיעים על כל בני המשפחה. בזמן פרדה אנו זקוקים לכוח שלנו להתמודד עם הכאב והשינויים.

הורים רבים חשים ייסורי מצפון בעקבות ההחלטה להתגרש ופועלים מול הילדים מתוך תחושת אשמה. חושבים כמה הילדים מסכנים, ועל הנזק הבלתי הפיך שגרמו להם הגרושים. תחושות אלו משפיעות על ההתנהגות של ההורים כלפי הילדים ומחלישות את ההורים, בזמן שהם צריכים מקורות חוזק כדי לתפקד. כשלומדים לשחרר אותן, מתפנה כוח כדי לתמוך בילדים ולשדר – אנחנו סומכים עליכם שאתם מסוגלים להתמודד עם השינוי ואנחנו כאן לצידכם.

איך להכיל את העצב של הילדים כשמתגרשים?

שירה נפרדה מבעלה לפני זמן קצר. היא סיפרה שלפני ארבע שנים הם כמעט נפרדו ונשארו יחד ולאחרונה שוב דיברו על פרדה. לפני חודש וחצי בעלה שכר דירה ועבר. שלושת הילדים (15,14 ו-3) נשארו אתה והוא בא לראות אותם בבית.

היא סיפרה שהילד הקטן מדבר על מה שמרגיש. היא יודעת שקשה לו, הוא שואל הרבה על אבא שלו ומרטיב בלילה. שזה לא פשוט אבל לפחות היא יודעת מה קורה לו. הרבה יותר קשה לה עם הגדול, שאין לה מושג מה קורה אתו. הוא לא מדבר, והיא לא יודעת איך לשאול.

בדקנו מה מונע ממנה לדבר אתו. ביקשתי ממנה שתשב זקוף על הכיסא, תעצום עיניים ותשים לב לגוף. התחושה שמשכה את תשומת לבה הייתה כובד בחזה. היא הרגישה שיש לה אבן כבדה על הלב. דיברנו על התקופה הכואבת שהיא עוברת. פרוק של בית זו חוויה קשה, גם היא וגם הילדים מנסים להתרגל למציאות שונה.

מודעות לגוף ככלי

רובנו נוהגים להיסגר כדי לא להרגיש כאב, מתכווצים ובקושי נושמים. הנחתי אותה לנשום לחזה, למרות הכובד. אחרי מספר דקות היא הרגישה את העצב. עם העצבות היתה גם הקלה בתחושת הכובד והנשימה היתה קלה יותר. ואז אמרתי לה שתדמיין שיחה עם הבן שלה, שהיא שואלת אותו מה שלומו ומה הוא חושב על הפרדה. היא כל כך חששה מהתשובות שלו שהיא מיד חזרה ונסגרה וחזר הכובד לחזה.

"אני רוצה שיהיה לו טוב. אני רוצה שהוא יהיה שמח. אני לא רוצה שיהיה לו קשה בגלל הפרדה". כשהיא שמעה את עצמה היא הבינה שזו בקשה מוגזמת לבקש מילד שההורים שלו נפרדים. היא הבינה שקשה לה לשאול אותו מה שלומו כי קשה לה להכיל את צער הפרדה שלו. כשהיא תהיה מסוגלת לשמוע ממנו שהוא מבואס, שהוא מתגעגע, שהוא רוצה שאבא יחזור לישון בבית – הוא יוכל לספר. כשהיא לא תתכווץ, אלא תמשיך לנשום ותוכל להכיל את התשובה הכנה שלו, הוא יוכל לספר לה מה שלומו.

מה קרה יומיים אחרי? כל פעם שהיא מרגישה את ה"אבן על הלב" היא עושה תרגילי נשימה כדי להקל את הנשימה ואת תחושת הכובד. לגבי הבן – ביום שלישי כשהוא חזר מבית הספר הם ישבו לאכול ביחד. היא רצתה לדבר אתו אבל הרגישה שהיא עוד לא יכולה. אז היא ישבה מולו ודיברה אתו שיחה בלב. היא שאלה אותו מה שלומו ואמרה לו שהיא אוהבת אותו ושלגיטימי שהוא עצוב.
היא הרגישה שזה הצעד הראשון שהיא עושה לקראת השיחה שעוד תקרה בינהם.

איך לחזק את הילדים בזמן משבר הגרושים?

חשוב לתמוך בילדים בשינויים שהם עוברים.
לא להיבהל מרגשות שהם מביעים.
לומר שלהיות עצובים זה לגיטימי, ושמותר לכעוס.
להעביר מסר שאנחנו, ההורים, מתגרשים אחד מהשני אבל לא מהם.
אתכם אנחנו ממשיכים לאהוב.
לא מתגרשים מאהבה, וזו תקופה שיש בה חיכוכים רבים, אבל כשיש ילדים ורוצים בטובתם כדאי לעבוד על הקושי לתקשר. אם אפשר, כדאי לפנות ליעוץ כדי ללמוד איך לתקשר למרות הקושי ולשדר להם שמולם אתם חזית אחת. לא להיגרר לעימותים מולם ולבחור להתנהג בכבוד.