לא מזמן הופעתי במסיבת יום הולדת בשילוב סטנדאפ לילדים אצל משפחה די אמידה, בלשון המעטה. בסוף ההופעה, כשארגנתי את הדברים שלי ללכת, ניגש אליי ילד היום-הולדת והחל לשאול אותי שאלות. אני הבנתי שהוא מבקש בעיקר דבר אחד – קירבה ותשומת לב. אז השתדלתי לתת לו את כל היחס שיכולתי. תוך כדי שיחה הוא שאל אותי:
– "תגיד, קושקושון, אתה מצחיק ככה גם את הילדים שלך?" חייכתי וחשבתי על הקטעים ההיתוליים שאני עושה בבית, בשביל לשעשע את הילדים שלי.
– "ברור! איזו שאלה!" עניתי בלי לחשוב פעמיים, ואז ראיתי איך פניו מתעצבות.
– "אני מקנא בהם מאוד", הוא אמר לי.

לרגע הופתעתי. הילד הזה, שלא חסר לו דבר, שהרגע חגגו לו יום הולדת מהחלומות, מקנא בילדים אחרים? ועוד כאלה שהוא כלל לא מכיר?

.
במסיבת יום ההולדת הזאת לא היה חסר דבר
שילוב סטנדאפ לילדים בהופעה שלי היה מוצלח במיוחד. הילדים שיתפו פעולה וצחקו, ואני צחקתי איתם, שהרי אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לראות ילדים שמחים וצוחקים מכל הלב. המסיבה כולה נראתה כמו מסיבת חלומות שכל ילדה וילד חולמים עליה. גם רבים מאיתנו המבוגרים נוהגים לחשוב שברגע שיש כסף, וכאן היה הרבה כסף, אז כולם מאושרים. הרי לא חסר להם דבר, נכון? ואם חסר להם דבר מה, הרי הם יכולים לקנות אותו בקלות, לא?

שאלתי את ילד היום-הולדת מדוע הוא מקנא בילדים שלי, וקיבלתי תשובה שהעציבה אותי מאוד. הילד סיפר לי שהוא בקושי רואה את אבא שלו. אבא שלו טס המון לחוץ לארץ ורוב השיחות ביניהם הן דרך המחשב (בסקייפ). כשהאבא חוזר לארץ, הוא אמנם מביא לו מתנות שוות, אבל אין לו יותר מדי זמן לדבר איתו, לשחק איתו, ובטח שלא להצחיק אותו.

באותו רגע כל מה שרציתי זה לחבק את הילד ולא להפסיק להצחיק אותו. הרי זה לא באמת משנה כמה כסף יש לו וכמה מתנות הוא קיבל – הילד לא מאושר. אין דבר עצוב יותר מאשר ילד לא מאושר.

בשורה התחתונה
הבנתי מהר מאוד מה שהרבה הורים מסביבי מפספסים. מתוך שאני נוכח בהרבה ימי הולדת וניפגש עם סוגים שונים של הורים וילדים, אני מרשה לעצמי לומר בפירוש: ילד צריך יחס. יותר מכל דבר אחר, ילדים צריכים יחס ותשומת לב. זה לא משנה כמה תשקיעו ביום-הולדת; זה לא משנה כמה מתנות תקנו לילד; הילד צריך חיבוק, נשיקה, חיוך, צחוק ובעיקר- שתהיו שם בשבילו.