מי מאיתנו לא היה רוצה שהילד שלנו יהיה סטיב ג'ובס הבא, או יזם יצירתי אחר שמשנה את העולם? כולנו חולמים שהילדים שלנו יהיו יצירתיים בבגרותם, שתהיה להם עבודה מעניינת ומסקרנת המביאה לידי ביטוי את הכישורים שלהם, אך האם היום, כשהם עוד קטנים, אנחנו מעודדים אותם לכיוון הזה, או שבלי לשים לב ואפילו מתוך כוונות טובות, אנחנו דווקא מקצצים להם את הכנפיים – הכנפיים של היצירתיות, של היזמות, של הסקרנות?

ניקח את גן המשחקים כדוגמה: מה אנחנו אומרים לילד בגן המשחקים, בזמן שהוא עולה על מתקן או יורד ממנו, שלא בדרכים

המקובלות וכיצד הבחירות שלנו למעשה מדכאות את היצירתיות שלו? "תיזהר" היא מילה שעוצרת פעולה. "תנסה" היא מילה שמדרבנת. השפה בה אנו מגיבים להתנהגות הילדים בגן המשחקים יכולה להשפיע על עולמם.

איך עושים את זה לא נכון?

1. הפחדה

"תיזהר!"

"אתה תיפול!"

"את זה אני לא מרשה!"

עם משפטים כאלה, הילד ילמד מהר מאוד לדכא את החוש היצירתי שלו וינסה ללכת בתלם כדי לא להרגיז את ההורים ולא להלחיץ אותם.

2. אזהרה

"תפסיק לגעת בכל דבר!"

"אתה לא רואה שזה מלוכלך?"

"אולי תפסיק עם השאלות האלו?"

עם משפטים מהסוג הזה, הילד ילמד מהר מאוד לדכא את יצר הסקרנות שבו ויפסיק לשאול ולהתעניין.

איך עושים את זה נכון?

 1. הדרכה

"אם את רוצה לעשות את זה, תתחילי במקום נמוך שאת בטוחה שתצליחי"

"תניח את הרגל על השלב השני ועם הידיים תחזיק הכי גבוה  בידיות"

"שלוש, ארבע, ו….תקפצי הכי רחוק…"

"תנסה לטפס מכאן, יכול להיות שהחבל יעזור לך…"

עם משפטים כאלה, ההורה מעודד את הילד ועוזר לו בפעילות שלו באמצעות הנחייה, הדרכה, הכוונה. ההורה נמצא ליד הילד, משגיח עליו, נותן לו ביטחון אך מאפשר לו להרחיב את גבולות היכולת שלו שתורמים לביטחון עצמי רב יותר.

2. פרגון חיובי

"יפה ניר, כל הכבוד לך שלמרות שנפלת אתה ממשיך לנסות…"

"יופי רעות, אני רואה שאת מציבה לעצמך אתגרים לא קלים…"

תגובות כאלה מצד ההורים הן פרגונים חיוביים שלא מתמקדים רק בתוצאה, אלא שמים דגש על המאמץ, על הנחישות, על ההתמדה, על האומץ. תגובות כאלה מוכיחות לילד שההורה רואה אותו בזמן הפעילות שלו, סומך עליו ומאפשר לו גם ליפול כי הוא יודע שהוא יוכל לקום.

3. לשחק ביחד

אמא: "יאיר, לאן אתה נוסע?"

יאיר: "לירושלים"

אמא: "את מי תבקר בירושלים?"

יאיר: "אני אבקר את סבא משה, את סבתא בתיה וגם את דוד גלעד… אולי תבואי איתי?"

משפטים כאלו מציגים משחק משותף של הורה וילד, שבהם שניהם נכנסים לדמויות שלהם, מתקשרים זה עם זה ומדמיינים מציאות אחרת.

איזו מן תקשורת?

לסיכום: כדאי לשים לב לתקשורת שיש לנו עם הילדים בגן המשחקים, ולשים לב באיזה סוג תקשורת אנחנו מתמקדים:

האם זו תקשורת שבה אנחנו מזהירים את הילד או אוסרים עליו לעשות דברים מסויימים?

האם זו תקשורת שבה אנחנו מציעים את עזרתנו בהנחייה-הדרכה, או במתן רעיונות לפעילות?

האם זו תקשורת שהילד חווה בה תשומת לב לפעילות שלו, עידוד ופירגון?

האם זו תקשורת שנובעת ממשחק משותף?

כשאתם יושבים על הספסל, הקשיבו לתקשורת המתרחשת בגן המשחקים. זהו את ארבעת הסוגים השונים של התקשורת, ובדקו עם עצמכם מה היא התקשורת שהייתם רוצים שתתקיים ביניכם לבין הילדים שלכם? מה היא התקשורת שתוביל אותם להתנסות, לנסות, לפתח מיומנויות, לבטא את היצרתיות ואת הסקרנות שלהם? השינוי נמצא בידיים שלכם.