"המורה, דורית אכלה לי את השיעורים".

במשפחות מסוימות, זה נשמע כמו תירוץ, אבל בבית שלנו זו אמת לאמיתה.

דורית הדורבנית (דורבן ממין נקבה) היתומה, הגיעה לבית החולים בגיל יום. היא התאקלמה יפה בספארי ובביתנו, בזמן שאנו משמשים לה כמשפחת אומנה. תחילה ינקה מבקבוק פורמולת חלב המותאמת לצרכיה, מדי שעתיים עד שלוש שעות, יום ולילה. לאחר כמה שבועות,כמו כל מכרסם, החלה לאכול ירקות קשים ובעקרון, כרסמה כל דבר אפשרי הנקרה בדרכה. אי אפשר היה להסיר את העיניים ממנה או להשאיר אותה לבד, פן תחולל נזק לרהיטים או לעצמה.

לזכרה של המחברת

באחד הימים, בשעות אחר הצהריים, כשבתי שחר הכינה, כרגיל, את שיעורי הבית שלה בסלון,  במקום הנוח ביותר – על הרצפה, הלכתי לי למטבח להכין ארוחת ערב בשקט ובשלווה, בידיעה שדורית לא לבד. שחר בדיוק עלתה לכיתה ג' והתחילה את לימודיה באנגלית. היא שכבה על הרצפה בסלון ושקדה על שיעוריה בשפה האנגלית, כשלפתע צלצל הטלפון. שחר קמה ומיהרה לענות לשיחה. בעודה מדברת עם חברתה בטלפון, דורית נשארה לבד בסלון – אמנם לזמן קצר מאוד – אך זה הספיק לה כדי לגשת, לטעום ולכרסם את שיעורי הבית באנגלית של שחר!

כשחזרה שחר לסלון וראתה את "גודל האסון" מיד קראה לי ובהתרגשות גדולה סיפרה לי שדורית כרסמה לה את המחברת החדשה ואת השיעורים שהכינה, ותהתה איך היא תגיע למחרת לכיתה עם מחברת אכולה וללא שיעורי הבית.

הכל בגלל דורית

הרגשתי שעליי קודם כל להרגיע את שחר ולכן הצעתי לה שאכתוב מכתב למורה לאנגלית ואסביר את מה שקרה כאן היום. להפתעתי, שחר קיבלה את הצעתי אבל אז, לאחר מחשבה נוספת, היא אמרה "נראה אם המורה תאמין".

וכך כתבתי במכתב: "למורה לאנגלית שלום רב, לצערי הרב, המחברת של שחר ניזוקה ונקרעה בגלל דורית הדורבנית. דורית היא גור מכרסם שממש בימים אלו אנו משמשים לה כמשפחה אומנת. בטוחה אני שמקרה כזה לא יחזור על עצמו ולא יקרה שנית".

לא קיבלתי שום תגובה מהמורה, בכתב או בע"פ, אבל הדבר החשוב הוא שהיא קיבלה את ההסבר המשונה הזה ולא רשמה לשחר הערה. אני בטוחה שיש הרבה מורות ומורים שנתקלו במשך השנים באי אלו מכתבים או פתקים מההורים, אבל בטח אף אחד מהם לא היה מוזר כמו שלי.