בתפקידי כאמא מחליפה לחיות הבר, שהו אצלי בבית גם גורי נמרים, שלצערם הרב לא טופלו על ידי אמם הביולוגית. שני גורי נמרים בבית זה כמו שני גורי חתולים רק … יותר גדולים והרבה יותר חזקים!!!
זאת אומרת שהנזקים לרהיטים ולבית יותר גדולים. וכמובן, המשחק עם הילדים הוא יותר אגרסיבי ויותר חזק. ילדי: מאיה, עמית ושחר למדו בהדרגה להתמודד מול שני השובבים הללו, ולתרגל ריצה מהירה בבית כדי לא לקבל ביס קטן באצבעות הרגליים.
בוקר אחד, ככל הבקרים, מאיה קמה לבית הספר ושמה פעמיה לחדר האמבטיה לרחוץ פנים ולצחצח שיניים. הכל היה בסדר, עד ששני גורי הנמרים הגיעו בריצה מהמרפסת והחלו לטפס על רגליה של מאיה, בדרכם למעלה אל הגב, נתלו על חולצתה ומיאנו לרדת. ברור כשמש שאי אפשר לצחצח שיניים כששני נמרים תלויים עליך ושורטים אותך. לא אשכח את מבטה כשהסתכלה עלי, לא מאמינה כיצד אני, אמא שלה, לא מצליחה לשמור על שני גורים קטנים שלא יצאו מהמרפסת!
.
ניסיונותיה של מאיה להוריד אותם ממנה גרמו לחולצתה להיקרע, וכמובן שעיכבו אותה בהכנות לבית הספר.
או אז אמרה מאיה: "אמא לא אוכל ללכת לבית הספר היום אני כבר מאחרת!"
ואני עניתי: "למה, מה הבעיה? אשלח איתך פתק למורה עם הסבר על האיחור."
מאיה הנהנה בראשה ואז אמרה: "או.קי, נראה לך שהמורה תאמין לספור כזה?"
ואני כתבתי:
למורה שלום,
מאיה לא הגיעה לשעה הראשונה בגלל גורי הנמרים שעיכבו אותה והפריעו לה להתארגן לבית הספר.
בטוחה אני שמקרה כזה לא יחזור על עצמו ולא יקרה שנית.
בברכה והמשך יום טוב,
עינת מטלון
לא קיבלתי תגובה או טלפון מהמורה, ולמאיה לא רשמו חיסור או איחור לבית הספר. אז הכל הסתדר בסופו של דבר, מלבד כמובן החולצה הקרועה של מאיה …