"כל פעם שנ' מזמין חבר אני יודעת שזה יגמר בריב ובבכי" כך תיארה לי אמא של נ', בן השמונה, את המפגשים החברתיים שלו מחוץ לבית הספר. היא סיפרה שיש לו קושי גדול לחלוק את הדברים שלו ולראות אחרים משחקים בהם. הקושי הזה גורם לו, לחבר ולהם כהורים להרבה סבל ועוגמת נפש.

היכולת לחלוק
פעמים רבות אני שומעת מהורים שהילד שלהם לא יודע לחלוק, שבאים אליו חברים, והוא נעשה מאוד רכושני על הדברים שלו. אפילו דברים שהוא לא נוגע בהם, פתאום בנוכחות חבר הופכים "לצעצוע שהוא הכי אוהב".

כשמדובר בילדים קטנים בגלאי שנתיים שלוש זה טבעי כחלק מהתפתחות העצמי שלהם. כשמדובר בילדים בגלאי חמש ומעלה כבר נצפה מהם להיות מסוגלים לחלוק ולהבין את המשמעות של שיתוף. לעיתים, הקושי הוא בכך שהילד לא מוצא את הדרך המתאימה לחלוק. הוא מרגיש מאוים או מותקף כאשר רוצים לגעת בדברים שלו.

האכלת הסוסים – שיעור בלחלוק
בעבודה שלי בפינת החי אני נעזרת בבעלי החיים בכדי ללמד ילדים כיצד לחלוק עם אחרים. יש דרכים רבות, וכל אחד צריך למצוא את הדרך המתאימה לו. אנחנו עוברים בין בעלי החיים השונים, צופים, חוקרים את ההתנהגות שלהם, ומנסים בדרכים שונות לעזור להם לחלוק.

.
נ', בן השמונה, מאוד רצה לחלק גזר לסוסים. הוא היה לוקח את השקית עם הגזרים ונכנס לתוך החצר של הסוסים. תוך כמה דקות כל הסוסים היו מתקבצים סביבו, מנסים לחטוף לו מהיד, מתחילים לריב זה עם זה, ומנסים לגרש אחד את השני מהמקום. כל הסיטואציה הייתה מאוד מלחיצה עבור נ' והוא היה בורח מהחצר. בכל פעם שזה קרה הוא התאכזב שלא הצליח לחלק לכולם.

בכדי לעזור לנ' להבין מה קורה תיארתי לו את הסיטואציה מנקודת המבט של הסוסים: כולם רוצים להגיע לגזר, הם גדולים והמקום בו הגזר נמצא (השקית) קטן. צריך להדחק בשביל לקבל, ומי שלא דוחף את הראש קדימה, לא מקבל. הצעתי לו לחשוב לפגישה הבאה, האם יש דרך אחרת לתת לסוסים גזר.

לפגישה הבאה הוא הגיע בריצה ונכנס למקום בו נמצא המזון של בעלי החיים. הוא לקח ארבעה כלי אוכל, שם בכל אחד שני גזרים, ואז הוא נכנס לחצר של הסוסים ובמהירות פיזר את הכלים בכל שטח החצר. הוא היה מאושר כאשר הסוסים נגשו בשקט כל אחד לכלי אחר, וגם מי שדחפו אותו מצא במהרה שיש עוד כלים עם גזר. כולם אכלו בשקט בלי ריבים והתקהלות.

לחלוק מתוך עוצמה
בפגישות הבאות הוא חזר על הפעולה בהצלחה רבה ואז אמר לי "גם כשאני הולך לגן שעשועים אני צריך להכין מראש כמה שקיות עם חטיף, אחרת כולם מתנפלים עלי וחוטפים". הצעתי לו שנשתף את אמא ברעיון שלו. יחד תכננו שבפעם הבאה כשהם פוגשים חברים בגינה, הוא יחלק מראש את החטיף שלו לכמה שקיות קטנות, ככה שברגע שחבר יבקש ממנו הוא מיד יוכל לתת.

בפעולה הפשוטה הזאת שחררנו את נ' מהלחץ לחלוק, מהלחץ שהרגיש בכל פעם שניגש אליו חבר וביקש להתכבד או לשחק איתו במשחקים שלו. הוא כבר לא מרגיש שלחלוק זה מתוך "התקפה" עליו אלא מתוך חוויה של עוצמה – חוויה שגורמת לסובבים אותו אושר ובכך גם לו. מהר מאוד הוא למד בדרך זו לחלוק גם צעצועים עם חברים שבאים אליו. החוויה של לשחק יחד בדברים שלו הפכה למעצימה ולא למלחיצה.

* בתמונה – הכיסוי שמולבש על הסוסים מגן עליהם מזבובים, שלא יציקו להם בעיניים.