קיצור תולדות הזוגיות
בימים ההם בזמן ההוא, שהבטן צמחה לממדי פילה ובתוכה בעט עובר זעיר, שכבנו מחובקים והבטנו לעתיד בעיניים ורודות כשברקע התנגנה מנגינת הפתיחה של "בית קטן בערבה". חלמנו על וילונות רקומים בחלון המטבח, ילדים מנומשים שרצים בשדות, שעת ערב קרירה וכולנו סביב השולחן מודים על האוכל שניתן, עם סינר מעומלן אגיש לבניי את המרק מהקדרה ונקיים שיח פורה ומנומס על הקורות אותנו היום. נעלה דילמות מורכבות של מכאובי הנפש והגוף, ואף נמצא דרכים לפתרונן. אחחחח… איזה עולם מושלם.
המציאות מסתבר לא רוקמת וילונות מתחרה וסופה של ריצה בשדות נגמרת במוקד. את המרק מהקדרה הם מעדיפים לאכול מול הערוץ שמשדר ריאליטי של חיים טובים, ולדבר? "נו, אמא די לחפור".
בבית הספר היה "כיף" ושיעורים אף פעם אין. על נושאים מורכבים התשובות הן לרוב "כן", "לא" או "לא יודע". הם מדברים איתנו, והרבה… כשהם צריכים: כסף, הסעה או חילוץ מאיזה הברזה. העולם שלהם מלא ועשיר בחצ'קונים והורמונים. את השיח המהולל הם מעדיפים לקיים עם החברים ורצוי בווצאפ עם הרבה פחחחחחחחחח….
רגע, גם אנחנו היינו שם, ילדים מתבגרים שחושבים שההורים זקנים, בלים ומה כבר יש להם לחדש לי על העולם הזה, מה הם באמת מבינים על לב שבור? ומה עכשיו לדבר איתם, עם דור הדינוזאורים שבתקופה שלהם היה …
איך זה שהבנים שלך מספרים לך דברים?
לא פעם שואלים אותי: "תגידי, איך זה שהבנים שלך מספרים לך דברים, מדברים איתך ויותר משתי מילים, מה הסוד?" אז זהו, שאין סוד. יש טריק שטמון בתובנה ובהבנה, שאם אנחנו רוצים שהם ישתפו אותנו, חובה עלינו לשתף. יתרה מזאת, עלינו להיות שותפים – שותפים לעולם התוכן שלהם גם אם הוא משעמם ומשממים, שותפים לשיחה.
.
אז הינה כמה טיפים שנולדו מניסיון ההורות והילדות שיכולים לעזור לפתוח צוהר לשיחה:
א. אמבטיה ומים – כל עוד הילדים קטנים וניתן לקלח אותם, תנסו את שיטת שיחת האמבטיה. יש משהו במים שזורמים שגורמים למחשבות בראש להתנהל בצורה מרוכזת. אם קצת דרבון, כל הדבר הזה שיושב שם בין הקצף של השמפו מבקש לצאת החוצה.
ב. כשהילדים היו צעירים הנהגתי חוק בבית. בכל ארוחת ערב כל אחד צריך לספר משהו טוב שקרה לו היום ומשהו מבאס. כולם כולל אנחנו, ההורים. בהתחלה זה היה מאולץ. עם הזמן, למדנו לחכות לשעת הערב כדי לשמוע חוויות. ממליצה בחום – זה מיצר שיחה מצחיקה, משתפת, חמה, ולעיתים מעלה דיונים מהותיים.
ג. החוזה בנינו בבית הוא של הדדיות – אם אני רוצה שהם ישתפו, אני משתפת ומוצאת בהם חברים אמיתיים עם עצות נבונות. כמובן בגבול הטעם הטוב.
ד. לצפות איתם בסדרות שהם אוהבים. המטרה היא לא להתאהב בבטאמן, אלא לפתח שיח בנושאים שבהם הם מתעניינים, וליצר תיווך בין מה שהם רואים לבין המציאות. אגב, האח הגדול זו פלטפורמה מצוינת להעלאת נושאים לדיון.
ה. לא לשאול איך היה היום בבית ספר? במשך חמש או שש שעות היו המון דברים, להיות יותר ספציפיים.
ו. לא להיבהל מוויכוחים וחוסר הסכמות, זה חלק מפיתוח מיומנויות שיחה ופלורליזם תרבותי.
ז. לשתף אותם בחוויות של האחים שלהם. דרך חוגים למשל. עד היום, גם בן 19 מגיע למסיבת סיום החג של בן העשר, למה? כדי להיות מעורב בעולם שלו, בתחומי העניין, כדי לתרום מהידע שלו ואולי גם ללמוד מאחיו הקטן.
0
