כולנו כאחד, מבוגרים וילדים, חיים בעולם של חוקים. ברור לכולנו מה מותר ומה אסור, מה נהוג ומה לא. אחד מתפקידנו כהורים, הוא לעזור לילדנו למצוא את עצמם ודרכם בתוך המשפחה אך גם בעולם החיצוני.

פעוטות לא עושים דווקא

חשוב לציין, שגבולות הם פחות רלוונטיים עבור ילדים בגיל לידה עד שנתיים. בטווח זמן זה, כל רצון של ילד מושתת על צורך כלשהו וחשוב לתת לזה מקום. נכון שנראה לעיתים, כי ילד בגיל שנה וחצי עושה לנו "דווקא", אך בדרך כלל מדובר בצורך בתשומת לב, או אולי דרך של הילד למלא חסך מסוים שנוצר אצלו, שעה שאנו המבוגרים העסוקים בשגרה ובעומס היומיומי פחות שמים לב אליו.

מאוד חשוב לנסות, עד כמה שניתן להיות זמין לצרכי הילד, ולא לתרגם את התהליך במונחים של "הוא ניצח אותי, למה נכנעתי לו?". זו לא מלחמה ואין מפסידים ומנצחים – יש הורים שצריכים להתוות את דרכו של הילד בעולם, תוך כדי הקניית ערכים שחשובים להם ולכל שאר בני הבית, ובעזרתם מחליטים איפה ניתן להתגמש ואיפה פחות.

מגיל שנתיים: ההבדל בין חוקים לגבולות

החל מגיל שנתיים יש הרבה יותר חשיבות לעניין החוקים והגבולות וחשוב להבין את ההבדל ביניהם:

חוק הוא חוק בל יעבור. כל בני הבית מקיימים את החוק, ולא אומרים לילד לעשות משהו כאשר אנו כהוריו עושים אחרת. למשל חוק הוא: "בבתינו אין אלימות" או "בבתינו מתקלחים כל יום", או "'בבתינו מקשיבים אחד לשני". כל בני המשפחה מקיימים את החוק, והוא שווה ערך אצל כולם. ההורה צריך להוות דוגמה אישית, שמאוד חשובה פה.

גבולות רלוונטיים בעיקר עבור הילדים, והם צריכים להינתן בכמות סבירה. לא נוכל להגיד לילד על כל דבר "לא", ולכן על ההורה להחליט מהם הגבולות החשובים עבורו, שבהם הוא מאמין ובהם רוצה להתמיד. למשל שעות יציאה מהבית, שעות צפייה בטלוויזיה, זמן שינה וכדומה.

ילדים זקוקים לגבולות וחוקים על מנת להתכונן לעולם בצורה נכונה. הסדר שהם יוצרים נוסך בילדים ביטחון, שיש מי שדואג להם ושהעולם הוא מקום בטוח, כי יש בו כללים. אף אחד לא יכול לעשות מה שהוא רוצה בכל זמן נתון וכך גם הם. בנוסף, התמודדות עם עמידה בגבולות, מאמנת את הילדים להתמודד גם עם גבולות אחרים, בהם יתקלו בהם בעתיד.

דרכים להצבת גבולות

על מנת שכל מה שצוין כאן יתקיים, ההורה והחוק חייבים להיות עקביים, אך לעולם לא על חשבון הפגנת אהבה. זכרו! יש להעניק אהבה ללא גבולות, ולהציב גבולות עם המון אהבה. באופן הזה, הילד לא יפעל ממקום של פחד, שאינו אפקטיבי, אלא ממקום של כבוד ההורה, דבר שחשוב ביותר בגיל הרך, אך לא פחות ואפילו במיוחד בגיל ההתבגרות. לכן, עדיף להכין את הקרקע כבר מעכשיו.

1. בחרו את החוקים שאתם באמת מאמינים בהם ושבאמת חשובים לכם. כפי שצוין קודם, לא ניתן לאסור על הילד כל דבר, וחשוב לתת לו מקום לביטוי חוש הסקרנות והצורך בחקירה של העולם והסביבה שלו. רק חוק שבו אתם מאמינים בכל ליבכם, תצליחו להעביר נכונה ובהתמדה לילד. ילדים יודעים לזהות מתי ההורה משוכנע ומתי פחות.

2. רציונל, רציונל, רציונל! בחרתם חוק? הסבירו למה. הסבירו מה יהיו התוצאות אם לא נעמוד בחוק. "לא נוגעים בחשמל, כי זה מסוכן, ואפשר להתחשמל ואנחנו לא מסכימים ולא רוצים שזה יקרה לאף אחד"

3. המעיטו במילה "לא" ובמילה "אסור". מילים אילו גורמות לילדים לנסות בכל זאת, ולרוב לא יעודדו שיתוף פעולה. כשאנחנו אומרים לילד "לא" והוא לא יודע מה "כן", אנחנו משאירים אותו מבולבל וגם בידיעה שאם ינסה שוב, הוא יקבל שוב התייחסות (גם אם שלילית). לכן, אם כבר אמרתם "לא", אמרו מיד מה "כן". הציעו אלטרנטיבה, והשתדלו להשתמש בשפה חיובית – מה כן אפשר לעשות עד כמה שיותר.

4. עקביות. הילדים מנסים ללמוד את תגובתכם לכל מיני מעשים שלהם. חשוב להבין שמדובר בתהליך טבעי. לאחר שבחרתם איפה ניתן להתגמש ואיפה אתם לא מוותרים, היו עקביים בכך. התמדה מצדכם תבהיר לילד תוך זמן קצר יחסית, איפה הטווח המותר והסביר שיש להם לפעול בו.

5. העניקו לילד שליטה משלו – ילדים מנסים למצוא את עצמם בעולם, והם מנסים להתבגר.
חשבו בעצמכם, איך זה מרגיש שכל דבר מחליטים עבורנו? תנו להם להרגיש שהם חלק מהבית, שותפים שלכם ושאתם בהחלט מעוניינים להיעזר בהם. זה לחלוטין בסדר ואפילו מומלץ לשתף את הילד בהחלטות קטנות שלכם כאשר אתם עדיין תוחמים את זה במה שמקובל עליכם. למשל, לתת שתי אפשרויות של מה ללבוש היום? מה נאכל ארוחת ערב? האם נלך לטייל בפארק או למשחקייה? וכדומה. באופן הזה, הילד ירגיש מועיל ותורם – דבר המחזק את תחושת השייכות שלו ובכך גם את שיתוף הפעולה מצידו.

ואחרי שהצבתם גבולות בצורה יעילה, אל תשכחו להתאים את אופי הגבול בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד. אל תצפו מילד בן שנתיים מה שתצפו מילד בן שש, ואם ילדכם בן שלוש והוא אח גדול… הוא עדיין רק ילד בן שלוש.