"אה, הנה אתה", קדימה המחכנת של כיתה ז' את פניי. "הורים יקרים, נעצור רגע את יום ההורים לטובת נציג סיירת הורים העירונית. סיירת הורים היא גוף של מתנדבים ששם לעצמו למטרה להגביר את מוגנות הנוער באמצעות מעורבות הורית. בבקשה", היא פונה אליי.

לאחר פתיחה כללית קצרה, מיהרתי להגיע לעיקר וסיפרתי על מגוון האירועים שחוויתי במהלך השנים.

מתי הם (באמת) מתחילים לשתות?

סיפרתי על בני נוער שפגשנו כשהם שיכורים ואינם יודעים מה קורה איתם, כאלה שהשתכרו בליל חורף קפוא וגם סכנת היפותרמיה ריחפה מעל לראשם, ועוד דוגמאות לשתייה לא מבוקרת המזמינה לצידה סכנות. לאחר שתי דקות של דיבור רצוף, קטעה אותי אחת מהאמהות: "בסדר גמור, פעילות מבורכת, אבל למה עכשיו? חכה שנגיע לכיתה ט'". התלבטתי אם לספק דוגמאות שנתקלתי בהן באופן אישי, של ילדים בכיתה ו' שפגשתי שתויים

.
ומקיאים. לבסוף החלטתי להשיב בשאלה להורים: "מי חושב שהחבר'ה מתחילים לשתות בגיל בוגר יותר?". מעט אצבעות הורמו. בחדר החל להתפתח ויכוח בין אלו שהרימו אצבע ואלו שלא. ביקשתי את תשומת הלב לסיכום השיחה ואמרתי שגיל ההתבגרות מלווה בהתנהגות ברת סיכון. זה נפוץ מאד ואף בלתי נמנע. השאלה החשובה היא לא, "האם הילד שלי יצטרף לחגיגה?", אלא "האם אני כהורה אהיה מסוגל להכיר שההתנהגות הזו עלולה להיות גם אצל ילדי?"; "האם אני יכול להניח שהתנהגות כזו היא אפשרית, ולא פשוט לבטל אותה בנימוק כזה או אחר?". את השאלות האלה אני מציעה לכל ההורים למתבגרים.

מישהו לסמוך עליו

לדעתי, בקרב ההורים קיים קושי להכיר באפשרות שהילד הפרטי שלהם שותה. כהורה, אני רוצה להאמין שילדי מספר, אפילו בדיעבד, על מעלליו. למעשה, הכניסה לגיל ההתבגרות מלווה בשינוי הרגלי העדכון של ילדנו. לכן, יש לי שתי הצעות להורים:

1. עלינו לשמר את ערוצי התקשורת עם ילדינו, גם אם לעיתים הם מנסים לצמצם אותם. אני מציע לעשות זאת באמצעות קבלת העובדה שכמתבגרים, הם מנסים ליצור סביבה פרטית משלהם ולכבד זאת מבלי לוותר על ערוצי התקשורת.

2. להכיר באפשרות שגיל ההתבגרות מלווה בהתנסויות שונות, שכנראה את חלקן לא נוכל למנוע, אולם אם נכיר בכך ונבין שתפקידנו הוא להיות שם עבורם גם כשהסתבכו, נוכל לספק להם מישהו לסמוך עליו בתקופה המבולבלת שבה הם נמצאים.