כפות הרגלים אמורות לשאת את משקל גופנו כל חיינו. כפי שד"ר אריה כלב כתב בחיבורו "עקרונות התנועה הבונה והמרפאה": כף הרגל האחראית לנשיאת דמות האדם. משמעותה ויעודה: הזרמת אנרגית התבססות לתוך הקרקע ואנרגיית צמיחה ותמיכה דרך האגן – עמוד השדרה וכל תאי הגוף עד לקודקוד. תפקוד גלגולי וקפיצי על הקרקע, למען בלימת זעזועים הרסניים (למוח), ולמען תנועה זורמת לתוך מרחבי החלל בהליכה ובכל התקדמות.

בספרו "תנועה תנועה", הוא כתב: העץ אינו יכול לצמוח אם אינו שולח שורשים לאדמה. כך גם האדם. הוא אינו יכול להתרומם לעמידה נכונה אם רגליו אינן מתבססות היטב על האדמה או על הרצפה. הוא אינו יכול ללכת אם כפות רגליו אינן מכוונות בצורה מקבילה ומדויקת קדימה. ואינן מלאות אנרגיה וכושר לשאת ולהרים את משקל הגוף, כושר המתבטא מגיל צעיר ועד זיקנה. גם מכונית יקרה אינה יכולה לנסוע כראוי אם גלגליה אינם מכוונים בדייקנות קדימה וצמיגיה אינם מנופחים כהלכה.

אתגרי תנועה לכפות הרגליים

אני נשאלת לעיתים קרובות מה לעשות כשכפות הרגליים מופנות כלפי פנים. זה תלוי בגיל הילד. המצב העוברי הוא רגליים מקופלות. עם תחילת העמידה וההליכה כפות הרגליים פונות פנימה, אך ככל שהליכתו של הילד מתבססת יותר, הרגליים מתיישרות קדימה. תהליך זה נמשך עד גיל שבע, והוא תלוי בתנאים בהם גדל הילד. למשל, האם הוא הולך יחף על משטחים שונים, כגון דשא או חול, או שהוא הולך רק על רצפות? האם נועלים לו נעליים מוקדם מדי, לפני שהליכתו מתבססת, נעליים לא גמישות שאינן נותנות לכף הרגל לנוע ולאמן את שרירי הבהונות, ואת כל שרירי כף הרגל?

.
יש צורך לאמן את כף הרגל, ללכת על קצות האצבעות, על העקבים, על משטחים מחוספסים, כך שכף הרגל צריכה להתאמץ ולעבוד. יש לעסות את כף הרגל, להניע כל בוהן, לנסות לתפוס חפצים קטנים עם הבהונות, ועם שתי כפות רגליים יחד. חשוב לטפס יחף על סולמות, ללכת על קורות, בבית אפשר ללכת על מקלות של מטאטא כמו על מקבילים. ללכת על קוביות, לשים מתחת לשטיח כל מיני חפצים כמו קוביות או כריות קטנות, כך שהילד צריך למצוא שיווי משקל. אם ההפניה פנימה אינה משתפרת יש צורך לבדוק האם הבעיה היא בפרק הירך.

תופעה אחרת שאני נתקלת במהלך עבודתי, היא הליכה על קצות האצבעות. ושוב צריך לבדוק האם גיד אכילס קצר מדי? האם כתינוק הילד חווה בדיקות דם רבות? מתינוק לוקחים בדיקת דם מהעקב, ואז הגוף זוכר כאב במקום, ולכן הילד הולך על קצות האצבעות. האם יש עיקוב התפתחותי? האם הילד הוא על הרצף האוטיסטי?

לדעתי, לפני שפונים להליך של הארכת גיד אכילס באופן כירורגי, רצוי לנסות לטפל תנועתית לפנות למטפל בשיטת פלדנקרייז או בגישות אחרות.
בכל מקרה יש לאמן את הילד ולתת לו מגוון רחב של תנועה, כפי שהזכרתי הליכה יחפה, טיפוס, קפיצות הליכה על מכשולים שונים, אביזרים שונים, כדי לפתח את התמודדותו של הילד במצבי שיווי משקל שונים, לחזק את גופו ויציבתו.

אפילו בהליכה בעיר יש אפשרויות לאמן את הילד. הליכה על הקווים עקב בצד אגודל, הליכה על גדרות הבטון (כמחזיקים יד לילד, במידת הצורך) או קפיצות מאריח לאריח. לעלות על עיגולי הבטון שמונחים לעיתים על המדרכות ולקפוץ מהן. אם יש עצים בגינות אולי אפשר לטפס עליהם, רצוי יחף. לסיכום: לעודד תנועה עוד ועוד ולאתגר את הילד. כל התנסות חשובה להתפתחותו, לא רק הגופנית, אלא גם הנפשית והקוגניטיבית.